בלוטת התריס | תת פעילות | תירואיד | שאלות ותשובות | טיפול טבעי

תת פעילות בלוטת התריס

בלוטת התריס (תיראויד)

בלוטת התריס היא בלוטה קטנה בצורת פרפר הממוקמת בבסיס הצוואר. בלוטת התריס קטנה אך ממלאת תפקיד קריטי בוויסות תפקודי הגוף השונים באמצעות ההורמונים שהיא מייצרת.

תפקידה העיקרי הוא לייצר ולשחרר את הורמוני בלוטת התריס, בעיקר תירוקסין (T4) וטריודוטירונין (T3). הורמונים אלו חיוניים לשמירה על חילוף החומרים הכללי של הגוף, הכולל ייצור אנרגיה, ויסות טמפרטורה וגדילה. להורמוני בלוטת התריס יש השפעה גם על איברים ומערכות שונות, כמו מערכת הלב וכלי הדם, העצבים ומערכת הרבייה.

ייצור הורמוני בלוטת התריס מווסת בעזרת ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח. ההיפותלמוס מייצר את ההורמון תירוטרופין (TRH), המסמן לבלוטת יותרת המוח לשחרר הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) שתפקידו לגרות את בלוטת התריס לייצר ולשחרר T3 ו-T4. כאשר הרמות של T3 ו-T4 מתאימות בדם, הם מאותתים להיפותלמוס ולהיפופיזה להפחית את הייצור של TRH ו-TSH, תוך שמירה על איזון עדין.

בבלוטת התריס מיוצר גם ההורמון קלציטונין, המסייע בוויסות רמות הסידן בדם ומעורב בשמירה על בריאות העצם.

תת פעילות

תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב רפואי המאופיין בכך שהבלוטה אינה מייצרת מספיק הורמוני בלוטת התריס, בעיקר תירוקסין (T4) וטריודוטירונין (T3). מחסור זה גורם להאטה בחילוף החומרים של הגוף ולמגוון של תסמינים המשתנים בחומרתם מאדם לאדם.

גורמים

מחלת האשימוטו: זוהי הסיבה השכיחה ביותר להיפותירואידיזם (תת פעילות בלוטת התריס). זוהי הפרעה אוטואימונית שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת בטעות את בלוטת התריס, וגורמת לדלקת ולנזק. לאורך זמן, זה יכול לגרום להפחתת תפקוד בלוטת התריס וירידה בייצור ההורמונים.

מחסור ביוד: יוד חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס. מחסור ביוד בתזונה עלול להוביל לייצור לא מספק של הורמוני בלוטת התריס ולתת פעילות שלה.

ניתוח בלוטת התריס או טיפול ביוד רדיואקטיבי: הסרה כירורגית של חלק מבלוטת התריס או כולה (כריתת בלוטת התריס) או טיפול ביוד רדיואקטיבי במצבים כמו סרטן בלוטת התריס או יתר פעילות בלוטת התריס, עלולים להוביל לירידה בייצור הורמון בלוטת התריס, וכתוצאה מכך תת פעילות של בלוטת התריס.

תרופות: כמו ליתיום (המשמש לטיפול בהפרעה דו-קוטבית), אמיודרון (המשמש לבעיות קצב לב), ותרופות נגד בלוטת התריס (לטיפול ביתר פעילות בלוטת התריס), עלולות להפריע לייצור הורמון בלוטת התריס ולתרום להיפותירואידיזם.

היפותירואידיזם מולד: ישנם תינוקות שנולדים עם בלוטת התריס לא מפותחת או ללא בלוטה כלל, וזה גורם להיפותירואידיזם מולד. מצב זה, אם אינו מטופל, עלול להוביל לבעיות התפתחות וגדילה.

תפקוד לקוי של יותרת המוח או ההיפותלמוס: השותפים בתהליך ייצור ההורמונים של בלוטת התריס.

דלקת של בלוטת התריס: דלקת זמנית הנגרמת על ידי זיהום ויראלי עלולה לגרום לתקופה קצרה של יתר פעילות בלוטת התריס ולאחריה תת פעילות של בלוטת התריס. מצב זה בדרך כלל נפתר מעצמו ולא מצריך טיפול מיוחד.

טיפולי הקרנות: במצבים כמו סרטן ראש וצוואר, עלולים לפגוע בבלוטת התריס, ולגרום לייצור הורמונים מופחת.

הפרעות אוטואימוניות נוספות: מלבד מחלת השימוטו, מצבים אוטואימוניים אחרים כמו מחלת אדיסון, סוכרת סוג 1 ומחלת צליאק יכולים גם הם להגביר את הסיכון להיפותירואידיזם.

הזדקנות: ככל שהאדם מתבגר, הסיכון לפתח תת פעילות של בלוטת התריס עולה. זה נובע מהירידה הטבעית בתפקוד בלוטת התריס לאורך זמן.

תסמינים

עייפות וחולשה: אנשים עם תת פעילות בלוטת התריס חשים לרוב עייפות וחוסר אנרגיה, גם לאחר שינה.

עלייה במשקל: תת פעילות בלוטת התריס גורמת לחילוף חומרים מואט שעלול לגרום לעלייה בלתי מוסברת במשקל או לקושי לרדת במשקל.

אי סבילות לקור: תת פעילות בלוטת התריס משפיעה על יכולת הגוף לווסת את הטמפרטורה, וגורמת לתחושת קור יתר על המידה, במיוחד בגפיים.

עצירות: חילוף החומרים האיטי עלול להשפיע גם על מערכת העיכול, ולגרום לעצירות ואי נוחות במערכת העיכול.

עור ושיער יבשים: תפקוד לקוי של בלוטת התריס עלול לגרום לעור יבש ומגרד, ולשיער יבש ושביר.

דילול או נשירת שיער: השיער עשוי להיות דליל יותר ונוטה יותר לנשירה אצל אנשים עם תת פעילות בלוטת התריס.

כאבי שרירים ומפרקים: גם הם תלונות נפוצות בקרב אנשים עם תת פעילות בלוטת התריס.

דיכאון ושינויים במצב הרוח: תת פעילות בלוטת התריס יכולה לגרום להפרעות במצב הרוח כגון דיכאון, חרדה ועצבנות.

זיכרון ובעיות קוגניטיביות: חלק מהאנשים עלולים לחוות קשיים בזיכרון, ריכוז וצלילות נפשית.

צרידות: נפיחות של בלוטת התריס יכולה להשפיע על מיתרי הקול, ולגרום לצרידות או שינויים בקול.

קצב לב מואט (ברדיקרדיה): קצב הלב עשוי להיות איטי מהרגיל, עקב ירידה בקצב חילוף החומרים.

נפיחות: הפנים, הידיים, הרגליים או חלקים אחרים בגוף עלולים להיות נפוחים בגלל היווצרות נוזלים בגוף שנגרמת מירידה בטמפרטורת הגוף.

אי סדירות במחזור החודשי: תת פעילות בלוטת התריס יכולה להוביל לגרום לשינויים במחזור החודשי, כולל מחזור כבד או לא סדיר.

רגישות מוגברת לתרופות: חלק מהאנשים עם תת פעילות בלוטת התריס עשויים לגלות שהם רגישים יותר לתרופות מסוימות.

רמות כולסטרול מוגברות: תת פעילות בלוטת התריס יכולה לגרום לרמות גבוהות יותר של כולסטרול LDL, ולהגביר את הסיכון לחלות במחלות לב.

אבחון

הערכה קלינית: הכוללת שאלות על התסמינים, ההיסטוריה הרפואית, היסטוריה המשפחתית של הפרעות בבלוטת התריס, אם קיימת, ושאלות על תרופות שהמטופל נוטל, שכן תרופות מסוימות יכולות להשפיע על תפקוד בלוטת התריס.

בדיקה גופנית: עשויה לגלות כמה סימנים קליניים של תת פעילות בלוטת התריס, כמו עור יבש, שיער דליל, האטת רפלקסים וקצב לב איטי יותר.

בדיקות דם:

רמות הורמון בלוטת התריס: בדיקות הדם העיקריות המשמשות לאבחון תת פעילות בלוטת התריס מודדות את רמות הורמוני בלוטת התריס (T3 ו-T4) בדם. רמות נמוכות של הורמונים אלו מעידות על תת פעילות של בלוטת התריס.

רמות הורמון מגרה בלוטת התריס: TSH מיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח ועוזר לווסת את ייצור הורמוני בלוטת התריס. כאשר הרמות שלו נמוכות, יותרת המוח משחררת יותר TSH כדי לעורר את בלוטת התריס. רמות גבוהות של TSH מעידות לעיתים על תת פעילות של בלוטת התריס.

בדיקות נוגדנים לבלוטת התריס: אם יש חשד לדלקת אוטואימונית של בלוטת התריס (האשימוטו), בדיקות דם יכולות לבדוק נוגדנים ספציפיים המכוונים לבלוטת התריס.

אולטרסאונד של בלוטת התריס: בדיקת הדמיה זו יכולה לספק תצוגה ברורה של בלוטת התריס ולעזור לזהות כל חריגה מבנית או דלקת.

בדיקת ספיגת יוד רדיואקטיבית: בדיקה זו כוללת בליעת כמות קטנה של יוד רדיואקטיבי כדי למדוד כמה נקלט על ידי בלוטת התריס. זה יכול לעזור לקבוע אם הגורם להיפותירואידיזם קשור למחסור ביוד או לגורמים אחרים.

תרופה לתת פעילות בלוטת התריס

הטיפול הרפואי בהיפותירואידיזם הוא באמצעות התרופה לבוטירוקסין, שהיא צורה סינתטית של הורמון בלוטת התריס תירוקסין (T4), המיוצר בדרך כלל על ידי בלוטת התריס בגוף, ואחראי לוויסות חילוף חומרים, ייצור אנרגיה ותפקודי גוף שונים אחרים.

מאחר שהיפותירואידיזם מתאפיין בתת פעילות של בלוטת התריס שאינה מייצרת מספיק הורמוני בלוטת התריס, מטרת הטיפול היא להשלים את ההורמון החסר T4.

המינון הראשוני נקבע על סמך גורמים כמו גיל, משקל, חומרת תת פעילות בלוטת התריס וגורמים אינדיבידואליים אחרים.

לאחר תחילת הטיפול, חשוב להיות במעקב כדי להבטיח שרמות הורמון בלוטת התריס מגיעות לטווח הרצוי. זה כרוך בדרך כלל בבדיקות דם תקופתיות למדידת רמות הורמון בלוטת התריס ורמות הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH).

לבוטירוקסין נלקח כגלולה בבליעה, בדרך כלל על בטן ריקה בבוקר, לפחות 30 דקות לפני האכילה, ובאותה שעה בכל יום. עקביות בתזמון ובמינון חשובה לשמירה על רמות הורמונים יציבות.

ייתכן שיהיה צורך להתאים את המינון לאורך זמן, במיוחד בתקופות של שינויים משמעותיים במשקל, הריון או שינויים בתרופות אחרות.

אלטרוקסין

אלטרוקסין הוא מותג נפוץ לתרופה לבותירוקסין, אך הוא אינו היחיד. יש מספר מותגים אחרים וגרסאות גנריות של אלטרוקסין הזמינים בשוק.

תזונה

לתזונה תפקיד משמעותי בתמיכה בבריאות בלוטת התריס. בלוטת התריס מסתמכת על חומרים מזינים שונים לתפקוד תקין, ובחירות תזונתיות יכולות להשפיע על ייצור הורמוני בלוטת התריס, חילוף החומרים והרווחה הכללית. להלן כמה קשרי גומלין מרכזיים בין תזונה לבין תת פעילות של בלוטת התריס:

יוד: מינרל חיוני הנדרש לסינתזה של הורמוני בלוטת התריס. מחסור ביוד עלול להוביל להיפותירואידיזם, במיוחד באזורים בהם צריכת היוד נמוכה. עם זאת, צריכה מופרזת עלולה לגרום גם לתפקוד לקוי של בלוטת התריס. צריכת מזונות עשירים ביוד, כמו פירות ים, מוצרי חלב ומלח יוד, בתזונה יכולה לעזור לשמור על רמת יוד מספקת.

סלניום: חיוני להמרת הורמון בלוטת התריס הלא פעיל T4 לצורת T3 הפעילה. צריכת סלניום מספקת תמיכה בתפקוד בלוטת התריס ועשויה לסייע בהפחתת דלקת הקשורה למצבים אוטואימוניים של בלוטת התריס, כמו בלוטת התריס של האשימוטו. מקורות טובים לסלניום כוללים אגוזי ברזיל, פירות ים, בשר רזה ודגנים מלאים.

אבץ: ממלא תפקיד בייצור והמרה של הורמוני בלוטת התריס. צריכת אבץ תומכת בתפקוד בלוטת התריס. מזונות כמו בשר רזה, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים הם מקורות טובים לאבץ.

ברזל: מחסור בו, במיוחד כאשר הוא גורם לאנמיה, יכול להשפיע על ייצור הורמוני בלוטת התריס ועל חילוף החומרים. חשוב לכלול מזונות עשירים בברזל כגון בשר רזה, עופות, דגים, קטניות ועלים כהים בתזונה.

ויטמין D: מחסור בו נקשר לתפקוד לקוי של בלוטת התריס ולהפרעות אוטואימוניות בבלוטת התריס. רמות נאותות של ויטמין D חשובות לבריאות הכללית ועשויות לתרום לבריאות בלוטת התריס. ויטמין D ניתן לקבל מחשיפה לאור השמש וממקורות תזונתיים כמו דגים, מוצרי חלב מועשרים ותוספי מזון במידת הצורך.

מזונות גויטרוגנים: מזונות המכילים רכיבים המדכאים את פעילות בלוטת התריס. ירקות ממשפחת המצליבים (ברוקולי, כרובית, קייל וכו') ומוצרי סויה הם דוגמאות למזונות גויטרוגניים. ניתן לצרוך מזונות אלה לאחר בישול, שכן הבישול מנטרל את התרכובת הגויטרוגנית שבהן.

גלוטן: אנשים מסוימים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, במיוחד אלה הסובלים ממחלת האשימוטו, מוצאים שהפחתה או הימנעות מגלוטן תורם להפחתת הדלקת.

תזונה מאוזנת: בסך הכל, שמירה על תזונה מאוזנת ועשירה בחומרים מזינים חשובה לתמיכה בבריאות בלוטת התריס וברווחה הכללית. תזונה עשירה בדגנים מלאים, חלבונים רזים, פירות, ירקות ושומנים בריאים מספקת את אבות המזון הדרושים לתפקוד מיטבי של בלוטת התריס.

שתייה מרובה: שתייה מספקת ושמירה על רמת נוזלים טובה תומכת בחילוף החומרים ובתפקודי הגוף הכוללים, כולל תפקוד בלוטת התריס.

פעילות גופנית

לפעילות גופנית יכולות להיות השפעות חיוביות וגם מאתגרות על אנשים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס. עיסוק בפעילות גופנית סדירה מועיל בדרך כלל לבריאות הכללית, לתפקוד מטבולי, בריאות הלב וכלי הדם, מצב הרוח ושמירה על משקל תקין.

מטבוליזם ושריפת קלוריות: תת פעילות בלוטת התריס קשורה לקצב חילוף חומרים איטי יותר, שיכול לגרום לעלייה במשקל ולקושי לרדת במשקל. פעילות גופנית סדירה עוזרת להגביר את חילוף החומרים, לשרוף קלוריות ולשמור על משקל תקין.

בריאות הלב וכלי הדם: פעילות גופנית תומכת בבריאות הלב וכלי הדם. אנשים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס עשויים להיות בסיכון מעט גבוה יותר לבעיות הקשורות ללב, עקב האטה בחילוף החומרים ושינויים פוטנציאליים בפרופילי השומנים.

שיפור מצב הרוח: פעילות גופנית סדירה ידועה כמשפרת את מצב הרוח ומפחיתה תסמינים של דיכאון וחרדה. זה יכול להועיל במיוחד עבור אנשים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס, שעלולים לחוות שינויים במצב הרוח כתסמין למצבם.

רמות אנרגיה: חלק מהאנשים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס חווים עייפות ורמות אנרגיה נמוכות. פעילות גופנית מתונה יכולה להגביר את רמות האנרגיה לאורך זמן על ידי שיפור הכושר הכללי.

בעוד שפעילות גופנית מועילה בדרך כלל, חשוב להיות מודעים לעוצמת הפעילות הגופנית. מאמץ יתר או אימונים אינטנסיביים עלולים להגביר את הלחץ על הגוף, ולהשפיע על תפקוד בלוטת התריס. חשוב להתחיל בשגרת פעילות גופנית מאוזנת ומתאימה ולהגביר את האינטנסיביות בהדרגה ככל שהכושר משתפר.

פעילות גופנית מוגזמת, במיוחד בשילוב עם תזונה לא מספקת, עלולה לייצר עומס על הגוף ולשבש את איזון ההורמונים, כולל תפקוד בלוטת התריס. חשוב למצוא את האיזון הנכון בין פעילות גופנית למנוחה.

אנשים מסוימים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס עלולים לחוות חולשת שרירים, כאבי מפרקים ועייפות, המשפיעים על יכולתם לעסוק בסוגים מסוימים של ספורט. חשוב להקשיב לגוף ולבחור תרגילים המתאימים אינדיבידואלית.

שינה

הקשר בין שינה לבין תת פעילות של בלוטת התריס הוא מורכב, כאשר תפקוד בלוטת התריס ודפוסי השינה משפיעים זה על זה. לשני המצבים יכולה להיות השפעה משמעותית על הבריאות והרווחה הכללית.

עייפות וישנוניות: תת פעילות בלוטת התריס גורמת לעיתים קרובות לתחושות של עייפות, אנרגיה נמוכה ואיטיות כללית. זה גורם לצורך בתנומה במהלך היום.

ויסות הורמונלי: הורמוני בלוטת התריס ממלאים תפקיד בוויסות השעון הפנימי של הגוף. חוסר איזון בהורמוני בלוטת התריס עלול לשבש את מחזור השינה והערות הטבעי של הגוף, ולהוביל לדפוסי שינה לא סדירים.

מטבוליזם ועלייה במשקל: תת פעילות בלוטת התריס קשורה לעלייה במשקל ולהאטה מטבולית. גורמים אלה יכולים להשפיע בעקיפין על איכות השינה, מכיוון שעודף משקל יכול לגרום לבעיות כמו דום נשימה בשינה, שעלול לשבש את השינה.

שינויים במצב הרוח: תת פעילות בלוטת התריס גורמת לשינויים במצב הרוח, כמו דיכאון וחרדה. הפרעות רגשיות אלו יכולות להשפיע על דפוסי השינה, ועל קושי להירדם ולהישאר ישן.

כאבי שרירים ומפרקים: חלק מהאנשים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס עלולים לחוות כאבי שרירים, כאבי מפרקים ואי נוחות. תסמינים אלו יכולים להקשות על מציאת תנוחת שינה נוחה, ולהוביל ללילות חסרי מנוחה.

סיכון לדום נשימה בשינה: תת פעילות בלוטת התריס עלולה להגביר את הסיכון לדום נשימה בשינה, מצב שבו הנשימה נעצרת במהלך השינה. דום נשימה בשינה יכול לשבש עוד יותר את השינה ולגרום לישנוניות בשעות היום.

טיפול תרופתי: יש אנשים שמוצאים שעדיף ליטול את התרופה לבותירוקסין בבוקר, מכיוון שנטילה קרובה מדי לשעת השינה פוגעת באיכות השינה.

הורמונים הקשורים לשינה: שינה ממלאת תפקיד בוויסות ההורמונים, כולל הורמונים הקשורים לתיאבון ולחילוף חומרים. איכות שינה ירודה, הקשורה להיפותירואידיזם, עלולה להשפיע על ויסות ההורמונים הללו.

שיפור איכות השינה בתת פעילות בלוטת התריס

שמרו על לוח זמנים שינה עקבי: לכו לישון והתעוררו באותה שעה בכל יום כדי לווסת את השעון הפנימי של הגוף.

צרו סביבה נעימה לשינה: חדר השינה חשוך ושקט, ועם טמפרטורה נעימה, יעזור לקדם שינה נינוחה.

הגבילו זמן מסך: הימנעו מצפייה במסכים (טלפונים, מחשבים, טלוויזיות) לפני השינה, מכיוון שהאור הכחול הנפלט עלול להפריע להורמונים מעוררי שינה.

הפגת מתח: עיסקו בטכניקות הרפיה, נשימות עמוקות או מדיטציה כדי להפחית מתח שעלול להשפיע על השינה.

פעילות גופנית סדירה: לפי העדפותכם. פעילות גופנית יכולה לעזור לווסת את דפוסי השינה ולשפר את הרווחה הכללית.