אלירן דה-מאיו » דף הבית > יצירה רוחנית >
במידה שאת/ה מקריב/ה טלה או חיים אחרים בכדי לחגוג,
אני ואת/ה שונים. האדם, הדם והתודעה שלנו רחוקים כמרחק הכוכבים.
במרחק זעיר של קשב, מחשבה ורגש, במהירות האור נהפוך שוב לאחיות ואחים שמקדשים את החיים.
כל החיים ולא רק את שמקדש את ההרגלים, המשקעים והרגשות המודחקים, העתיקים, המשחיטים ושוחטים לשווא את הסיכוי לאלוהים ולעולם שבהם אחווה היא הדת המרכזית.
שחיטת הטלה למען זכרון או חלום,
יש בה בכדי להעיד על המרחק אף יותר מקרבתך לאלוהים.
חלומו של הנביא והכבש נוגע לליבי,
זמנו עבר וזאת הזדמנות לחלומות חדשים.
כשחלום של אחד הופך לסיוט עבור רבים,
מעטים סמי ההרדמה והאמונות שמאפשרים את המשך הסיוט והתסריט לנצח נצחים.
בעולם שבו סמים הופכים חוקיים מעצם תאוות הבצע,
דתות הפכו חוקיות מעצם..תאוות האלוהים..
איזו קדושה יש בלגנוב חיים ולהמית אותם בתמורה להכרה ותגמול מאלוהים?
לא רק שאנו שונים, גם אלוהים שעליו אנו חולמים שונה כל-כך.
אולי נתקרב עם הזמן ונהפוך דומים, אינשאללה ואמן.
השמעת התפילות בקולי קולות, יהיו נפלאות אשר יהיו,
כמוהן ככלב נובח שמנסה להרשים או להפחיד, אך הקשר בין הנביחות לבין אלוהים הוא מקרי לחלוטין.
השקט בלילות ולפנות בוקר הוא מקודש בעיניי במיוחד כי זה זמן שבו אנשים נחים פיסית ורוחנית.
כל הפרעה למנוחתם והחיבור הפרטי שלהם אל השמש והכוכבים, שלוותם והתעוררותם, היא סוג של קורבן כפוי.
אלוהים מרגיש קרוב כל-כך דווקא ברגעים השקטים,
מרוב זיקוקים, השחטה תזונתית, השחטת חייהם של בעלי-חיים ותפילות הנשמעות למרחקים, לא נותר לליבי אלא להתפלל בעצמי לאלוהים, מי ייתן שכל אדם, כל נפש חיה, בכל מקום ובכל זמן תינתן לה ולו ההזדמנות להגשמת חלומות חדשים, מקרבים ולא מקריבים, מאחדים ולא מרחיקים, מקדשי חיים ולא משחיטים, ריקודים משותפים למען חלומותיהם של הדורות הבאים להיוולד לעולם שיש בו סיכוי לשלום בעודם בחיים.
איני אלוהים, רק אדם תמים שתוהה מה אלוהים, אם היה כזה, היה עושה בכדי לקרב בין אנשים במקום לצעוק, להשחית ובכך להרחיק את הסיכוי שנתעורר כאן מחר כאחיות ואחים ~
הישארו מעודכנים עם התכנים החדשים שלנו – הרשמו לקבלת עדכונים