אלירן דה-מאיו » דף הבית >
קבוצת מחלות המאופיינת בצמיחה בלתי מבוקרת ובלתי תקינה של תאים בגוף. בדרך כלל, התאים שלנו מתחלקים ומתרבים באופן מווסת כדי להחליף תאים ישנים או פגומים ולשמור על תפקודי הגוף. עם זאת, במקרה של סרטן, מוטציות או שינויים גנטיים מסוימים מתרחשים בתוך ה-DNA של תאים, ומשבשים את מנגנוני הבקרה הרגילים של מחזור התא.
מוטציות אלו עלולות לגרום לגדילה של תאים ולהתחלק בצורה בלתי נשלטת, וליצור מסה של רקמה הנקראת גידול. גידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים.
גידולים שפירים: אינם סרטניים ובדרך כלל אינם מתפשטים לחלקים אחרים בגוף. הם נשארים מוגבלים למיקומם המקורי ולרוב אינם מסכני חיים. עם זאת, הם יכולים לגרום לבעיות אם הם גדלים בגודלם ולוחצים על רקמות או איברים קרובים.
גידולים ממאירים: הם סרטניים ויש להם פוטנציאל לפלוש לרקמות סמוכות ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף דרך זרם הדם או מערכת הלימפה. תהליך זה נקרא גרורות והוא אופייני לסרטן. גידולים ממאירים עלולים להפריע לתפקודם של איברים ומערכות חיוניים, ולגרום לסיבוכים בריאותיים חמורים.
סרטן יכול להתפתח כמעט בכל חלק בגוף ויכול להשפיע על איברים ורקמות שונות. לעתים קרובות הוא מסווג לפי סוג התאים שמהם הוא נובע.
מתפתח בבלוטת הערמונית, שהיא בלוטה קטנה בצורת אגוז הממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ומול פי הטבעת אצל גברים, וממלאת תפקיד מכריע במערכת הרבייה הגברית על ידי ייצור נוזל זרע, המסייע בהזנה והובלת זרע במהלך השפיכה. סרטן הערמונית מתפתח כאשר תאים בבלוטת הערמונית מתחילים לגדול ולהתחלק בצורה בלתי נשלטת, ויוצרים גידול. חלק מסוגי סרטן הערמונית גדלים לאט ועשויים שלא לגרום לתסמינים משמעותיים או לבעיות בריאותיות, בעוד שאחרים יכולים להיות אגרסיביים יותר ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף.
סרטן הערמונית הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב גברים, במיוחד בגיל מבוגר.
גורמי הסיכון לסרטן הערמונית כוללים: גיל (הסיכון עולה עם הגיל, במיוחד לאחר גיל 50), היסטוריה משפחתית, מוצא אתני (גברים אפרו-אמריקאים הם בעלי סיכון גבוה יותר מהשאר),מוטציות גנטיות,תזונה עשירה בבשר אדום ומוצרי חלב עתירי שומן ודלה בפירות וירקות.
סרטן הערמונית מתפתח לעיתים קרובות מבלי לגרום לתסמינים בולטים בשלביו המוקדמים. ככל שהמחלה מתקדמת, הסימפטומים יכולים לכלול: הטלת שתן תכופה, במיוחד בלילה קושי להתחיל או להפסיק מתן שתן זרימת שתן חלשה או מופרע דם בשתן או בזרע כאב או אי נוחות באזור האגן או הגב התחתון
מתפתח במעי הגס, הרקטום או בפי הטבעת. המעי הגס עוזר לעבד ולספוג מים וחומרי מזון, בעוד שהרקטום מחבר את המעי הגס לפי הטבעת, ומאפשר סילוק פסולת מהגוף.
סרטן המעי הגס מתפתח כאשר תאים בדופן המעי הגס או פי הטבעת עוברים צמיחה לא מבוקרת וחריגה. עם הזמן, תאים אלו יכולים ליצור גידול שיכול להיות שפיר (לא סרטני) או ממאיר (סרטני). לגידולים ממאירים יש פוטנציאל לפלוש לרקמות הסובבות ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף, תהליך הנקרא גרורות.
סרטן המעי הגס מתחיל לעתים קרובות כגידול שפיר הנקרא פוליפ, שעלול להתפתח לסרטן עם הזמן, אם אינו מטופל.
גורמי הסיכון לסרטן המעי הגס כוללים: גיל (הסיכון עולה עם הגיל ורוב המקרים מתרחשים אצל אנשים מעל גיל 50), היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס, מוטציות גנטיות, היסטוריה אישית של פוליפים (גידולים חריגים במעי הגס) או מחלות מעי דלקתיות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית, תזונה עשירה בבשר אדום ובשר מעובד, דלה בסיבים וחסרה בפירות וירקות, השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת.
-שינויים בהרגלי היציאות, כמו שלשולים או עצירות.
-דם בצואה או דימום מפי הטבעת.
-אי נוחות בבטן, כאבים או התכווצויות.
-ירידה בלתי מוסברת במשקל.
-עייפות או חולשה.
-אנמיה (ספירת תאי דם אדומים נמוכה) עקב דימום.
מקורו בלבלב, איבר הממוקם עמוק בבטן מאחורי הקיבה. הלבלב ממלא תפקיד מכריע בעיכול ובוויסות רמות הסוכר בדם על ידי ייצור אנזימים המסייעים בפירוק מזון והורמונים כמו אינסולין וגלוקגון השולטים בסוכר בדם.
סרטן הלבלב מתרחש כאשר תאים בלבלב עוברים מוטציות הגורמות להם לגדול ולהתחלק בצורה בלתי נשלטת. עם הזמן, תאים חריגים אלה יכולים ליצור גידול. סרטן הלבלב מאופיין לרוב בהתנהגותו האגרסיבית ובנטייתו להתפשט במהירות לאיברים סמוכים ולחלקים מרוחקים בגוף. אופי אגרסיבי זה והעובדה שהוא מאובחן לעיתים קרובות בשלבים מתקדמים תורמים לאתגרים בטיפול בסרטן הלבלב.
גורמי הסיכון לסרטן הלבלב כוללים:
גיל: הסיכון עולה עם הגיל, בעיקר אצל אנשים מעל גיל 60.
עישון
היסטוריה משפחתית
תסמונות גנטיות כמו דלקת לבלב תורשתית ותסמונת לינץ'. השמנת יתר
דלקת לבלב כרונית.
סוכרת, במיוחד כאשר מאובחנת בשלב מאוחר יותר בחיים.
קשה לגלות את סרטן הלבלב בשלב מוקדם, ולעתים קרובות הוא מאובחן בשלבים מתקדמים יותר כאשר אפשרויות הטיפול עשויות להיות מוגבלות.
סרטן הלבלב לרוב אינו גורם לתסמינים בולטים בשלביו המוקדמים. ככל שהוא גדל ומתקדם, התסמינים עשויים לכלול:
צהבת (הצהבה של העור והעיניים).
כאבי בטן או אי נוחות.
ירידה בלתי מוסברת במשקל.
אובדן תיאבון
שינויים ביציאות
עייפות
כאב גב
מקורו בתאי העור. הוא מתפתח כאשר התהליכים הנורמליים של צמיחת וחלוקת תאים משתבשים, וגורמים לצמיחה בלתי מבוקרת של תאים לא תקינים בעור. ישנם מספר סוגים של סרטן עור, כאשר הנפוצים ביותר הם קרצינומה של תאי בסיס, קרצינומה של תאי קשקש ומלנומה.
גורמי הסיכון לסרטן העור כוללים:
חשיפה מוגזמת לשמש: קרינת אולטרה סגול (UV) מהשמש או מיטות שיזוף היא גורם סיכון מרכזי לסרטן העור.
עור בהיר, עיניים כחולות או ירוקות ושיער בלונדיני או אדום.
היסטוריה של כוויות שמש קשות, במיוחד במהלך הילדות.
היסטוריה משפחתית.
מערכת חיסון מוחלשת.
גיל: הסיכון עולה עם הגיל.
מצבים רפואיים כמו קסרודרמה, פיגמנטוזום ותסמונות גנטיות מסוימות.
גילוי מוקדם של סרטן העור חיוני לטיפול מוצלח. בדיקות עצמיות וביקורים קבועים אצל רופא עור יכולים לסייע בזיהוי כל שינוי חשוד בעור.
מניעת סרטן העור כוללת הגנה על העור מפני חשיפה מוגזמת לשמש על ידי שימוש בקרם הגנה, לבישת ביגוד מגן, שהייה בצל והימנעות ממיטות שיזוף.
קרצינומה של תאי בסיס: הסוג הנפוץ ביותר של סרטן העור. הוא מתפתח בדרך כלל בתאי הבסיס, הנמצאים בחלק התחתון של האפידרמיס (השכבה החיצונית ביותר של העור), ומופיע לעתים קרובות כגבשושית מוגבהת שעשויה להיות בעלת מראה פנינה או שעווה.
קרצינומה של תאי קשקש: מקורו גם באפידרמיס, במיוחד בתאי הקשקש. הוא מופיע בדרך כלל ככתם אדום, קשקשי או פצע שאינו נרפא, ויכול להתפתח ממצבים קיימים כמו קרטוזה אקטינית (נזק בלתי הפיך לעור שנגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש). קרצינומה של תאי קשקש הוא פחות שכיח מקרצינומה של תאי בסיס, אך יש לו סיכוי גבוה יותר להתפשט לחלקים אחרים בגוף, אם לא מטופל.
סוג אגרסיבי יותר של סרטן עור המתפתח ממלנוציטים, התאים המייצרים את הפיגמנט מלנין. הוא יכול להתפתח בכל חלק בגוף, כולל אזורים שאינם חשופים בדרך כלל לשמש. מלנומה מופיע בדרך כלל כשומה כהה, בעלת צורה לא סדירה או גידול עם וריאציות בצבע, גודל או צורה. יש לו פוטנציאל להתפשט לחלקים אחרים בגוף ויכול להיות מאתגר יותר לטיפול כאשר הוא מתגלה בשלבים מתקדמים.
תסמינים של קרצינומה של תאי בסיס:
-בליטה קטנה ומוגבהת במראה פנינה או שעווה
-פצע שלא מחלים או ממשיך לחזור
-כתם ורוד, אדום או חום שעשוי להיות מעט קשקשי
-אזור מבריק שנראה כמו צלקת
-גידול עם מרכז שקוע וקצוות מוגבהים
תסמינים של קרצינומה של תאי קשקש:
-כתם מחוספס וקשקשי שעלול לקרום או לדמם
-פצע פתוח שלא מחלים או מחלים ואז נפתח מחדש
-גידול עם גבולות מוגבהים ושקע מרכזי
-גידול דמוי יבלת
-כתם מתמשך, אדום וקשקשי שעלול לגרד
-שומה המשתנה בגודל, צבע או צורה.
-שומה קיימת שהופכת כואבת, מגרדת או מתחילה לדמם.
-שומה חדשה שמתפתחת.
-כתמים כהים או גידולים עם גבולות לא סדירים או מספר צבעים.
-נקודה לא סימטרית, כאשר חצי אחד אינו תואם את השני.
-נקודה שקוטרה יותר מ-6 מילימטרים (בערך בגודל של מחק עיפרון).
-פצע שלא מחלים.
-גידול שגדל בגודלו.
-כתם שמשתנה בצבע או הופך לרב צבעים.
-שומה או כתם המשתנים במרקם, הופכים מחוספסים, קשקשים או מורמות.
-נקודה או שומה שמתחילים לגרד, לדמם או להרגיש כואב.
-שומה או כתם שבולטים מכל השאר ונראים אחרת.
סוג של סרטן שמקורו בתאי הריאות. הוא מתפתח כאשר התהליכים הנורמליים של צמיחת וחלוקת תאים משתבשים, וגורמים לצמיחה בלתי מבוקרת של תאים לא תקינים ברקמות הריאה. סרטן הריאות הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים והקטלניים ביותר בעולם.
ישנם שני סוגים עיקריים של סרטן ריאות:
סרטן ריאות בתאים לא קטנים: זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הריאות, המהווה כ-85% מכלל המקרים.
סרטן ריאות בתאים קטנים: סוג זה של סרטן ריאות נפוץ פחות ונוטה לגדול ולהתפשט מהר יותר מאשר סרטן הריאות בתאים לא קטנים. הוא קשור לעתים קרובות להיסטוריה של עישון ובדרך כלל מגיב יותר לכימותרפיה.
גורמי סיכון לסרטן ריאות כוללים:
-עישון וחשיפה לעישון פסיבי.
-חשיפה לכימיקלים (כמו אסבסט, ראדון וארסן).
-היסטוריה משפחתית של סרטן ריאות והיסטוריה של מחלות ריאה (כמו מחלת ריאות חסימתית כרונית).
הפרוגנוזה לסרטן הריאות משתנה מאוד בהתאם לשלב האבחון וליעילות הטיפול. גילוי מוקדם וטיפול בזמן הם חיוניים לשיפור התוצאות. הפסקת עישון והפחתת החשיפה לחומרים מזיקים יכולים גם להוריד את הסיכון לפתח סרטן ריאות.
תסמינים של סרטן ריאות יכולים להשתנות בהתאם לשלב ולסוג הסרטן, אך הם כוללים לרוב:
-שיעול מתמשך שמחמיר או לא חולף.
-קוצר נשימה או צפצופים.
-כאבים בחזה שעלולים להחמיר עם נשימה עמוקה, שיעול או צחוק.
-שיעול דם או כיח בצבע חלודה.
-צרידות.
-ירידה בלתי מוסברת במשקל.
-עייפות.
-זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה.
סוג של סרטן שמקורו בתאי צוואר הרחם, שהוא החלק התחתון של הרחם המתחבר לנרתיק. הוא בדרך כלל מתפתח לאט לאורך זמן, ומתחיל בשינויים טרום סרטניים בתאי צוואר הרחם לפני התקדמות לסרטן פולשני.
סרטן צוואר הרחם נגרם בעיקר על ידי זנים מסוימים של וירוס הפפילומה (HPV), זיהום המועבר במגע מיני. לא כל זיהומי HPV מובילים לסרטן צוואר הרחם, אך זיהום מתמשך עם זני HPV בסיכון גבוה מגביר את הסיכון.
מניעת סרטן צוואר הרחם כוללת מספר אסטרטגיות:
חיסון נגד HPV: להגנה מפני זני HPV בעלי סיכון גבוה שיכולים לגרום לסרטן צוואר הרחם. החיסון מומלץ לצעירים לפני שהם פעילים מינית.
בדיקות סדירות: בדיקות פאפ שגרתיות ובדיקות HPV יכולות לעזור לזהות שינויים טרום סרטניים בשלב מוקדם כאשר הם ניתנים לטיפול.
קיום יחסי מין בטוחים: הפחתת הסיכון לזיהום ב-HPV באמצעות תרגול מין בטוח, שימוש בקונדומים והגבלת בני זוג מיניים.
אורח חיים בריא: יכול לתמוך ביכולתה של מערכת החיסון להדוף זיהומי HPV והתפתחות סרטן פוטנציאלית.
ייתכן שתסמינים של סרטן צוואר הרחם לא יהיו מורגשים בשלביו המוקדמים, אך ככל שהסרטן מתקדם, נשים עלולות לחוות: -דימום נרתיקי חריג (למשל: דימום בין מחזור, לאחר קיום יחסי מין או לאחר גיל המעבר).
-הפרשה מוגברת מהנרתיק שעלולה להיות מדממת או בעלת ריח חריג.
-כאב או אי נוחות באגן.
-כאב בזמן קיום יחסי מין.
-שינויים בהרגלי השתן או ביציאות אם הסרטן התפשט לרקמות סמוכות.
לוקמיה היא סוג של סרטן שמקורו במח העצם וברקמות יוצרות דם. הוא מתפתח כאשר יש צמיחה בלתי מבוקרת של תאי דם לבנים לא תקינים, האחראים למלחמה בזיהומים ולתמיכה במערכת החיסון. לוקמיה משבשת את התהליך התקין של ייצור תאי הדם, וגורמת להצטברות של תאי דם לבנים לא בשלים או לא תקינים, תאי דם אדומים וטסיות דם במח העצם ובמחזור הדם.
ישנם מספר סוגים של לוקמיה, המחולקים באופן נרחב לארבע קבוצות עיקריות על סמך קצב התקדמותם וסוג תאי הדם הלבנים המושפעים:
לוקמיה לימפובלסטית חריפה: מתקדמת במהירות ומשפיעה על תאים לימפואידים, שהם תאי דם לבנים. זה נפוץ יותר בילדים, אבל יכול להופיע גם אצל מבוגרים.
לוקמיה מיאלואידית חריפה: צומחת במהירות ומשפיעה על תאים מיאלואידים, כולל גרנולוציטים, מונוציטים וטסיות דם. זה יכול להופיע אצל ילדים ומבוגרים כאחד.
לוקמיה לימפוציטית כרונית: מתקדמת באיטיות ומשפיעה בעיקר על לימפוציטים, שהם תאי דם לבנים. זה שכיח יותר בקרב מבוגרים.
לוקמיה מיאלואידית כרונית: מאופיינת בצמיחה לא תקינה של תאים מיאלואידים, הנובעת לרוב ממוטציה גנטית הנקראת כרומוזום פילדלפיה. זה בדרך כלל מתקדם לאט יותר מאשר לוקמיה חריפה.
תסמיני לוקמיה יכולים להשתנות בהתאם לסוג הלוקמיה ולשלב המחלה ועשויים לכלול:
-עייפות וחולשה
-זיהומים תכופים
-ירידה בלתי מוסברת במשקל
-חבורות קלות או דימום
-כאב עצם
-בלוטות לימפה מוגדלות, כבד או טחול
-זיעת לילה
-חיוורון
סוג של סרטן שמקורו במערכת הלימפה, שהיא חלק ממערכת החיסון של הגוף. מערכת הלימפה כוללת בלוטות לימפה, כלי לימפה, הטחול, בלוטת התימוס ומח העצם. לימפומה מתרחשת כאשר תאי הדם הלבנים הנקראים לימפוציטים, שהם מרכיב מרכזי במערכת החיסון, מתחילים לצמוח ללא שליטה ולהצטבר בבלוטות הלימפה וברקמות לימפה אחרות.
ישנם שני סוגים עיקריים של לימפומה:
לימפומה מסוג הודג'קין: מאופיין בנוכחות של תאי ריד-סטרנברג, תאים לא תקינים גדולים שנמצאים בתוך בלוטות הלימפה. הוא מתחיל לעתים קרובות בבלוטת לימפה בודדת או בקבוצת בלוטות ויכול להתפשט לבלוטות לימפה סמוכות ולאיברים אחרים, אם לא מטופלים. זה מאובחן יותר במבוגרים צעירים ולעיתים קרובות קשור לתסמינים כמו נפיחות ללא כאבים של בלוטות הלימפה, חום, ירידה במשקל והזעות לילה.
לימפומה שאינה מסוג הודג'קין: זוהי קבוצה מגוונת יותר של לימפומות הכוללת תת-סוגים שונים, שלכל אחד מהם מאפיינים והתנהגויות שונות. הוא יכול לנבוע מסוגים שונים של לימפוציטים ולערב מספר בלוטות לימפה או רקמות לימפתיות אחרות.
ניתן לסווג לימפומה גם על סמך האגרסיביות של המחלה:
לימפומות אינדולנטיות (בדרגה נמוכה): גדלות לאט וייתכן שלא ידרשו טיפול מיידי. לעתים קרובות ניתן לטפל בהן עם המתנה ערנית וניטור תקופתי.
לימפומות אגרסיביות (בדרגה בינונית): גדלות מהר יותר ועשויות לדרוש טיפול מהיר כדי להשיג הפוגה.
לימפומות אגרסיביות מאוד (בדרגה גבוהה): גדלות במהירות רבה וזקוקות לטיפול מיידי ואינטנסיבי.
תסמיני לימפומה יכולים להשתנות בהתאם לסוג, שלב ומיקום הסרטן, אך לרוב הם כוללים:
-נפיחות ללא כאב של בלוטות הלימפה בצוואר, בבתי השחי או במפשעה
-חום לא מוסבר
-זיעת לילה
-ירידה לא מכוונת במשקל
-עייפות
-עקצוץ
מקורו בתאי רקמת השד. הוא מתפתח כאשר התהליכים הנורמליים של צמיחת וחלוקת תאים משתבשים, מה שמוביל לצמיחה בלתי מבוקרת של תאים לא תקינים בתוך השד.
סרטן השד יכול להתפתח בחלקים שונים של השד, כולל צינורות החלב או בלוטות מייצרות חלב. זה יכול גם להתפשט לבלוטות לימפה סמוכות, ובשלבים מתקדמים יותר, לחלקים אחרים בגוף דרך זרם הדם או מערכת הלימפה.
גורמי הסיכון לסרטן השד כוללים:
מגדר: בעוד שסרטן השד יכול להשפיע על גברים ונשים כאחד, הוא נפוץ הרבה יותר בנשים
גיל: הסיכון עולה עם הגיל, במיוחד לאחר גיל המעבר
היסטוריה משפחתית
מוטציות גנטיות תורשתיות (כמו BRCA1 ו-BRCA2)
היסטוריה אישית: לאחר סרטן בשד אחד יש סיכון גבוה לפתח אותו בשד השני
טיפול הורמונלי חלופי
גורמי רבייה: התחלת מחזור מוקדם, גיל המעבר מאוחר, לידת ילד ראשון לאחר גיל 30 או חוסר לידה אי פעם
חשיפה לקרינה, במיוחד במהלך הילדות
השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית
צריכת אלכוהול מופרזת
התסמינים של סרטן השד יכולים להשתנות, אך הם עשויים לכלול:
-גוש או התעבות ברקמת השד
-שינויים בגודל, צורה או מראה של השד.
-כאב בלתי מוסבר בשד או בפטמה.
-הפרשות מהפטמות מלבד חלב אם.
-שינויים בעור על השד, כמו אדמומיות, גומות או התכווצויות.
סוג של סרטן שמקורו בתאים המצפים את הקיבה. הוא בדרך כלל מתפתח באיטיות במשך שנים רבות, מתחיל בשינויים בדופן הפנימית של הקיבה שיכולים בסופו של דבר להתקדם לגידולים סרטניים. סרטן הקיבה נפוץ יותר בקרב מבוגרים ולעתים קרובות מאובחן בשלבים מתקדמים יותר, שכן תסמינים מוקדמים עשויים להיות מעורפלים וניתן לייחס אותם בקלות למצבים אחרים.
ישנם מספר סוגים של סרטן קיבה:
אדנוקרצינומה: זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הקיבה, הנובע מתאי הבלוטה בדופן הקיבה
גידול סטרומלי של מערכת העיכול: סוג נדיר של סרטן שמתחיל בתאים המיוחדים של דופן הקיבה הנקראים תאי ביניים של קאג'ל. הוא יכול להתפתח בקיבה או בחלקים אחרים של מערכת העיכול
לימפומה: סוג של סרטן המתפתח מרקמת הלימפה בתוך הקיבה
גידול קרצינואיד: גידול שגדל באיטיות הנובע מתאי מייצר הורמונים בדופן הקיבה
גורמי הסיכון לסרטן הקיבה כוללים:
-זיהום הליקובקטר פילורי (חיידק הגורם לדלקת כרונית בדופן הקיבה)
-דיאטה עשירה במזון מעושן, מלוח או כבוש, וצריכה נמוכה של פירות וירקות
-עישון
-אלכוהול
-היסטוריה משפחתית
-אנמיה ממארת (מצב המפחית את יכולת הקיבה לספוג ויטמין B12)
-פוליפים בקיבה
-ניתוח קיבה קודם
תסמינים של סרטן הקיבה עשויים להשתנות ועשויים לכלול:
-תחושת שובע לאחר אכילת כמויות קטנות של מזון
-אי נוחות או כאב בבטן
-ירידה לא מכוונת במשקל
-בחילות והקאות, לפעמים עם דם
-הפרעות עיכול או צרבת
אובדן תיאבון
-עייפות
סוג של סרטן שמקורו באשכים, שהם אברי הרבייה הזכריים האחראים לייצור זרע והורמונים כמו טסטוסטרון. הוא נדיר יחסית בהשוואה לסוגי סרטן אחרים, אך הפרוגנוזה טובה בדרך כלל, במיוחד כאשר היא מאובחנת מוקדם. גם אם הסרטן התפשט, גברים רבים מגיבים היטב לטיפול, ושיעורי ההישרדות גבוהים.
סרטן האשכים מתפתח לעתים קרובות בגברים צעירים ובגיל העמידה, בדרך כלל בין הגילאים 15 עד 40. הוא מאופיין בצמיחה מהירה של תאים לא תקינים בתוך אחד האשכים או בשניהם.
ישנם מספר סוגים של סרטן האשכים:
גידולי תאי נבט: זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן האשכים המתפתח מהתאים המייצרים זרע
גידולים מסוג סמינומה: אלו הם גידולים שגדלים לאט, מגיבים היטב לטיפול ומתגלים לרוב אצל גברים בין הגילאים 30 עד 50
גידולים שאינם מסוג סמינומה: גידולים אלה נוטים לגדול ולהתפשט מהר יותר מאשר גידולי סמינומה. לרוב הם שילוב של סוגי תאים שונים ויכולים לכלול כורוצינומות, קרצינומות עובריות, טרטומות וגידולי שק חלמון
סרטן האשכים מתגלה לעתים קרובות על ידי גברים עצמם במהלך בדיקות עצמיות או פעילויות שגרתיות כמו מקלחת
תסמינים וסימנים של סרטן האשכים עשויים לכלול:
-גוש או נפיחות ללא כאבים באשך אחד או בשניהם.
-תחושת כבדות או הגדלה בשק האשכים.
-כאב עמום או אי נוחות בבטן התחתונה או במפשעה.
-הצטברות פתאומית של נוזל בשק האשכים (הידרוצלה).
-כאב או אי נוחות באשך או בשק האשכים.
-הגדלה או רגישות של השדיים (עקב שינויים הורמונליים).
סוג של סרטן שמקורו בבלוטת התריס, איבר בצורת פרפר הממוקם בחלק הקדמי של הצוואר. בלוטת התריס מייצרת הורמונים המווסתים את חילוף החומרים ותפקודים חיוניים אחרים של הגוף. סרטן בלוטת התריס מתפתח כאשר תאים בבלוטת התריס מתחילים לגדול באופן בלתי נשלט, ויוצרים גידול.
ישנם מספר סוגים של סרטן בלוטת התריס:
סרטן בלוטת התריס הפפילרי: זהו הסוג הנפוץ ביותר. הוא נוטה לגדול לאט ובדרך כלל נשאר מוגבל לבלוטת התריס. יש לו שיעור ריפוי גבוה ובדרך כלל מגיב היטב לטיפול.
סרטן בלוטת התריס הפוליקולרי: נפוץ פחות מסרטן פפילרי. גם הוא נוטה לגדול לאט ועלול להתפשט לחלקים אחרים של הגוף, במיוחד הריאות והעצמות.
סרטן בלוטת התריס המדולרי: מקורו בתאים המייצרים את ההורמון קלציטונין. הוא יכול להופיע במשפחות ויכול להיות קשור למצבים אנדוקריניים אחרים.
סרטן בלוטת התריס האנפלסטי: זהו סוג נדיר ואגרסיבי של סרטן בלוטת התריס שגדל במהירות וקשה לטפל בו. מתגלה בדרך כלל אצל מבוגרים.
לימפומה של בלוטת התריס: זוהי צורה נדירה של סרטן בלוטת התריס המתפתחת מתאי מערכת החיסון. זה עלול לגרום להגדלה של בלוטת התריס ולעיתים יכול להיות קשור ללימפומות אחרות.
גורמי הסיכון לסרטן בלוטת התריס כוללים:
-חשיפה לרמות גבוהות של קרינה, במיוחד במהלך הילדות.
-מין: שכיח יותר אצל נשים.
-היסטוריה משפחתית או מצבים גנטיים מסוימים.
-גיל: מאובחן לרוב בקרב אנשים בין הגילאים 30 עד 60.
הפרוגנוזה לסרטן בלוטת התריס היא בדרך כלל חיובית, במיוחד עבור סרטן פפילרי ופוליקולרי, אשר לרוב ניתנים לטיפול ובעלי שיעורי הישרדות טובים.
תסמינים של סרטן בלוטת התריס יכולים להשתנות, אך הם עשויים לכלול:
-גוש או גוש בחלק הקדמי של הצוואר
-נפיחות בצוואר
-כאבים בצוואר או בגרון
-קושי בבליעה או נשימה
-צרידות או שינויים בקול
מקורו ברקמת העצם. הוא יכול להתפתח בעצם עצמה (סרטן עצמות ראשוני) או להתפשט לעצם מחלקים אחרים בגוף (סרטן עצמות משני או גרורתי). סרטן עצמות ראשוני הוא נדיר יחסית, בעוד שסרטן עצמות גרורתי נפוץ יותר ומקורו בדרך כלל מסרטן באיברים כמו השד, הריאות או הערמונית.
ישנם מספר סוגים של סרטן עצמות ראשוני:
אוסטאוסרקומה: זהו הסוג הנפוץ ביותר של סרטן עצמות ראשוני, המתפתח לעתים קרובות בעצמות הארוכות של הידיים או הרגליים, ובעיקר אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים.
סרקומה ע”ש יואינג: סוג נדיר הפוגע בדרך כלל בעצמות האגן, הרגליים או הידיים, ומתפתח בדרך כלל אצל ילדים ומבוגרים צעירים.
כונדרוסרקומה: מתפתח בתאי סחוס, לרוב באגן, ברגליים או בזרועות, לרוב אצל מבוגרים.
היסטוציטומה סיבית ממאירה של עצם: מתפתח בעצם וברקמות הרכות סביבו, ובדרך כלל ברגליים או הזרועות.
גידול תאי ענק: גידול יחסית לא אגרסיבי שמתפתח לרוב על העצמות סביב הברך.
תסמינים של סרטן העצמות יכולים להשתנות בהתאם לסוג, המיקום והשלב של הסרטן, ועשויים לכלול:
-כאבי עצמות שעלולים להחמיר בלילה או במהלך פעילות גופנית.
-נפיחות או גוש באזור הפגוע.
-עצמות מוחלשות המועדות לשברים.
-עייפות.
-ירידה לא מכוונת במשקל.
-טווח תנועה מוגבל במפרקים סמוכים.
מתייחס לסרטן המתפתח ברקמות הפה, כולל השפתיים, החניכיים, הלשון, הציפוי הפנימי של הלחיים, גג ורצפת הפה והאזור שמאחורי שיני הבינה. הוא יכול להתפשט לבלוטות לימפה סמוכות ולחלקים אחרים בגוף, אם לא מתגלה ומטופל בשלב מוקדם.
סרטן הפה הוא תת-קבוצה של סרטן הראש והצוואר, הכולל גם סרטן של הגרון.
גורמי הסיכון לסרטן הפה כוללים:
-עישון וטבק (כולל סיגריות, סיגרים, מקטרות, וטבק ללא עשן)
-צריכת אלכוהול מופרזת וממושכת.
-זיהום HPV (וירוס הפפילומה)
-היגיינת פה לקויה.
-תזונה דלה בפירות וירקות.
-חשיפה ממושכת לשמש ללא הגנה (גורם סיכון לסרטן השפתיים).
-פצע מתמשך בפה או כיב שאינו מרפא
-כתמים אדומים או לבנים על הלשון, החניכיים או רירית הפה
-נפיחות או גושים בפה, בשפתיים או בצוואר
-קושי או כאב בזמן בליעה או דיבור
-צרידות מתמשכת או שינויים בקול
-חוסר תחושה או כאב בפה או בשפתיים
-ירידה בלתי מוסברת במשקל.
מתייחס לצמיחה לא תקינה של תאים בתוך המוח או מערכת העצבים המרכזית. גידולי מוח יכולים להיות ראשוניים, שמקורם במוח עצמו, או משניים (גרורות), ומתפשטים למוח מחלקים אחרים בגוף. הם יכולים להיות שפירים (לא סרטניים) או ממאירים (סרטניים).
גידולי מוח ראשוניים מסווגים על סמך סוג התאים מהם מקורם והתנהגותם.
כמה סוגים נפוצים של גידולי מוח ראשוניים כוללים:
גליומות: גידולים המתפתחים מתאי גליה, שהם תאים תומכים במוח. גליומות כוללות גליובלסטומה, אסטרוציטומה, אוליגודנדרוגליומה ואפנדיומה
מנינגיומות: גידולים המתפתחים מקרום המוח, שהוא שכבת ההגנה המכסת את המוח וחוט השדרה. רוב המנינגיומות שפירות
גידולי יותרת המוח: גידולים המתפתחים בבלוטת יותרת המוח, השולטת בייצור ההורמונים
מדולובלסטומה: סוג של גידול הפוגע בעיקר בילדים ומתפתח במוח הקטן, חלק במוח השולט בשיווי משקל ובקואורדינציה
שוואנומות: גידולים שמקורם בתאי שוואן, המייצרים את מעטפת המיאלין המבודדת מסביב לעצבים. שוואנומות מתפתחות בדרך כלל ליד העצבים
אוליגודנדרוליומות: גידולים המתפתחים מאוליגודנדרוציטים, סוג של תאי גליה. הם בדרך כלל גדלים לאט ולפעמים יכולים להיות ממאירים
-כאבי ראש שלרוב מחמירים בבוקר או עם שינויים בתנוחה
-בחילות והקאות
-שינויים קוגניטיביים ואישיותיים
-בעיות ראייה או שמיעה
-חולשה או חוסר תחושה בגפיים
-קושי בשיווי משקל וקואורדינציה
-שינויים בדיבור
זהו סוג אגרסיבי וממאיר ביותר של סרטן המוח שמקורו בתאי הגליה של המוח. תאי גליה הם תאים תומכים המקיפים ומספקים תמיכה לתאי עצב (נוירונים) במערכת העצבים המרכזית.
גליובלסטומה היא הסוג הנפוץ והאגרסיבי ביותר של גידול ראשוני במוח אצל מבוגרים. הוא נוטה לגדול במהירות ולחדור לרקמת המוח הקרובה, ולכן קשה להסירו כירורגית באופן מלא. הגידול מאופיין ביכולתו ליצור כלי דם חדשים כדי לספק לעצמו חומרים מזינים, תהליך המכונה אנגיוגנזה.
גליובלסטומה יכולה להופיע בכל חלק של המוח, אך לעיתים קרובות מופיעה בהמיספרות המוחיות, שהן החלקים הגדולים ביותר במוח האחראים על תפקודים קוגניטיביים גבוהים יותר, עיבוד חושי ותנועות שרירים רצוניות.
תסמינים של גליובלסטומה: כאבי ראש, לרוב חמורים ומתמשכים. בעיות קוגניטיביות וזיכרון. שינויים באישיות או בהתנהגות. חולשה או חוסר תחושה בגפיים. הפרעות ראייה או דיבור. בחילה והקאה.
גליובלסטומה קשה לטיפול בשל אופיה האגרסיבי ועמידותה לטיפולים סטנדרטיים רבים. הטיפול הסטנדרטי הנוכחי בגליובלסטומה כולל בדרך כלל שילוב של ניתוח, טיפול בקרינה וכימותרפיה. מטרת הניתוח היא להסיר כמה שיותר מהגידול מבלי לגרום נזק לתפקודי מוח חיוניים. טיפול בקרינה מכוון לתאים הסרטניים הנותרים, בעוד כימותרפיה, לרוב עם תרופה בשם טמוזולומיד, משמשת להאטת צמיחת הגידול.
למרות מאמצי הטיפול, גליובלסטומה נוטה לחזור, לעתים קרובות בצורה אגרסיבית יותר. הפרוגנוזה לגליובלסטומה היא בדרך כלל הישרדות של כ-15 חודשים לאחר האבחנה, אפילו עם טיפול אגרסיבי. עם זאת, שיעורי ההישרדות יכולים להשתנות במידה רבה בהתאם לאדם, למאפייני הגידול, לתגובת הטיפול ולזמינותם של טיפולים חדשניים באמצעות ניסויים קליניים.
זהו סוג של סרטן שמקורו בתאי הבלוטה של איבר או רקמה. תאי בלוטות אחראים על ייצור והפרשת חומרים שונים, כמו ריר או הורמונים, בהתאם לתפקוד האיבר הספציפי. אדנוקרצינומה היא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר ויכולה להופיע בחלקים שונים בגוף, לרבות הריאות, המעי הגס, הקיבה, הלבלב, הערמונית ועוד.
המונח "אדנוקרצינומה" נגזר משני מרכיבים: "אדנו" מתייחס לרקמת בלוטות. "קרצינומה" מתייחסת לסרטן שמקורו ברקמות אפיתל, המצפות את המשטחים והחללים של איברים בכל הגוף.
אדנוקרצינומות מאופיינות בצמיחה וחלוקה לא תקינה של תאי בלוטות, וכך להיווצרות גידולים ממאירים. גידולים אלה יכולים לפלוש לרקמות הסובבות ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף, תהליך המכונה גרורות.
התסמינים הספציפיים, הפרוגנוזה ואפשרויות הטיפול באדנוקרצינומה תלויים במיקום הגידול.
אבחון סרטן כולל סדרה של שלבים המסייעים לאנשי המקצוע לקבוע אם לאדם יש סרטן, לזהות את סוג הסרטן, השלב שלו ומאפיינים חשובים אחרים.
תהליך האבחון עשוי לכלול את המרכיבים הבאים:
היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית: הצעד הראשון כולל בדרך כלל דיון בהיסטוריה הרפואית של המטופל ובתסמינים כלשהם שהוא חווה. ניתן לבצע בדיקה גופנית כדי להעריך את נוכחותם של גידולים חריגים, גושים או סימנים פיזיים אחרים.
בדיקות הדמיה: כמו צילומי רנטגן, סריקות CT, סריקות MRI, אולטרסאונד וסריקות PET, יכולות לעזור לזהות גידולים חריגים.
ביופסיה: זוהי הדרך הסופית לאבחון סרטן. זה כולל הסרת דגימה קטנה של רקמה מהגידול החשוד או מהאזור הפגוע. לאחר מכן, דגימת הרקמה נבדקת במיקרוסקופ על ידי פתולוג כדי לקבוע אם קיימים תאים סרטניים ואיזה סוג סרטן מדובר.
בדיקות מעבדה: בדיקות דם וניתוחי מעבדה אחרים יכולים לספק מידע נוסף על בריאותו הכללית של המטופל ועל נוכחותם של סמנים ספציפיים שעלולים להעיד על סרטן.
בדיקה גנטית: בדיקה גנטית יכולה לגלות אם לאדם יש מוטציות גנטיות מסוימות הקשורות לסיכון מוגבר לפתח סרטן. זה גם יכול לספק מידע על אפשרויות הטיפול הטובות ביותר עבור סוגים מסוימים של סרטן.
אנדוסקופיה: במקרים בהם יש חשד לסרטן במערכת העיכול, בדרכי הנשימה או באיברים פנימיים אחרים, ניתן לבצע אנדוסקופיה. זה כרוך בהכנסת צינור דק וגמיש עם מצלמה לגוף ולאסוף דגימות רקמה במידת הצורך.
בדיקות מולקולריות: בדיקות מולקולריות מנתחות את ההרכב הגנטי של תאים סרטניים כדי לזהות מוטציות ושינויים גנטיים ספציפיים. מידע זה יכול לעזור לטיפולים ממוקדים והחלטות טיפוליות.
ביופסיה של מח עצם: אם יש חשד לסרטן הקשור לדם כמו לוקמיה או לימפומה, ניתן לבצע ביופסיה של מח עצם כדי לבחון את התאים בתוך מח העצם.
ביופסיה נוזלית: זוהי טכניקה חדשה יותר הכוללת ניתוח DNA, RNA, חלבונים ומולקולות אחרות בדם של המטופל כדי לזהות שינויים הקשורים לסרטן.
בדיקות לאבחון סרטן המעי הגס:
-קולונוסקופיה: פרוצדורה שבה מחדירים למעי הגס צינור גמיש עם מצלמה על מנת לבחון את רירית המעי הגס ולהסיר פוליפים אם נמצאו
-בדיקת דם סמוי בצואה: דגימת צואה הנבדקת לאיתור דם נסתר שעשוי להיות סימן לסרטן
-סיגמואידוסקופיה גמישה: דומה לקולונוסקופיה, אך היא בודקת רק את החלק התחתון של המעי הגס.
לאחר אישור האבחנה, ניתן לבצע בדיקות נוספות כדי לקבוע את שלב הסרטן, ואז לקבל החלטות טיפוליות.
קבלת אבחנה של סרטן יכולה להיות מאתגרת מבחינה רגשית, וחשוב שתהיה למטופלים מערכת תמיכה, הכוללת אנשי מקצוע, משפחה, חברים וקבוצות תמיכה.
זוהי טכניקת הדמיה רפואית מיוחדת המשמשת לבדיקת רקמת השד לצורך גילוי מוקדם של סרטן השד וחריגות אחרות הקשורות בשד. זהו כלי חיוני בבדיקת סרטן השד, המאפשר לזהות שינויים ברקמת השד שאולי לא ניתן לחוש במהלך בדיקות גופניות.
כך עובד תהליך הממוגרפיה:
הכנה: לפני הממוגרפיה תתבקשו להתפשט מהמותניים וללבוש חלוק. הימנעו משימוש בדאודורנט, אבקות או קרמים על החזה ובתי השחי ביום הבדיקה, מכיוון שחומרים אלו עלולים להפריע להדמיה.
מיקום: במהלך הממוגרפיה תעמדו מול מכשיר ממוגרפיה. טכנולוג ימקם את השד בין שתי צלחות, שיידחסו כדי לשטח ולפזר את רקמת השד. דחיסה מסייעת ביצירת תמונות ברורות ומפחיתה את מינון הקרינה.
צילום: מכונת הממוגרפיה מצלמת צילומי רנטגן של השד מזוויות שונות. בדרך כלל מצלמים תמונות של כל שד, עם לפחות שתי תצוגות לכל שד. ייתכן שיורגש לחץ או אי נוחות במהלך דחיסה, אבל זה בדרך כלל לזמן קצר.
סקירת רדיולוג: שהוא רופא מומחה שהוכשר בפענוח תמונות רפואיות. הוא מחפש כל חריגות, כמו מסות, הסתיידויות או שינויים אחרים ברקמת השד.
ממוגרפיה משמשת לשתי מטרות עיקריות:
בדיקות ממוגרפיה שגרתיות: מבוצעות בנשים ללא תסמינים או בעיות ידועות בשד. הו משמשות לאיתור סרטן השד בשלב מוקדם, א-סימפטומטי, שבו סביר יותר שהטיפול יהיה יעיל. בדיקות ממוגרפיה אלו מומלצות לנשים החל מגיל מסוים (בדרך כלל בסביבות 40-50), בתדירות המבוססת על גורמי סיכון אינדיבידואליים והנחיות רפואיות.
בדיקות ממוגרפיה אבחנתיות: מפורטות יותר ומבוצעות כאשר יש חששות או תסמינים ספציפיים, כמו גוש, כאב, הפרשת פטמות או שינויים שצוינו במהלך בדיקת שד קלינית או ממוגרפיה קודמת.
לממוגרפיה תפקיד מכריע בגילוי סרטן השד, אך הן אינן תמיד חד משמעיות. לפעמים, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות, למשל: ממוגרפיה נוספת, אולטרסאונד או ביופסיה, כדי לאשר את הממצאים.
הטיפול הרפואי בסרטן יכול להשתנות במידה רבה בהתאם לסוג הסרטן ולשלב שלו, וגם בהתאם לבריאותו והעדפותיו של החולה.
הסוגים העיקריים של טיפול בסרטן כוללים:
ניתוח: הסרה כירורגית של הגידול או כמה שיותר ממנו. ניתוח הוא לעתים קרובות השלב הראשון בטיפול, כאשר הדבר אפשרי, ומתבצע כאשר הסרטן מקומי ולא התפשט לחלקים אחרים בגוף.
כימותרפיה: שימוש בתרופות כדי להרוג או להאט את הצמיחה של תאים סרטניים. טיפול זה ניתן לפני ניתוח לכיווץ גידולים, לאחר ניתוח להרוג תאים סרטניים שנותרו, או כטיפול עיקרי לסרטן שהתפשט.
הקרנות: מינונים גבוהים של קרינה כדי למקד ולהרוג תאים סרטניים. ניתן להשתמש בו לבד או בשילוב עם ניתוח או כימותרפיה.
אימונותרפיה: עוזרת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים. סוגים שונים של אימונותרפיה כוללים מעכבי מחסום, טיפול בתאי CAR-T וחיסונים לסרטן.
טיפול ממוקד: תרופות טיפול ממוקד נועדו למקד מולקולות ספציפיות המעורבות בצמיחה והתפשטות של תאים סרטניים. משתמשים בהן בדרך כלל כאשר לתאים סרטניים יש מוטציות גנטיות ספציפיות.
טיפול הורמונלי: לטיפול בסרטן הרגיש להורמונים, כמו סרטן השד והערמונית. הוא נועד לחסום את השפעות ההורמונים או להפחית את ייצורם.
השתלת תאי גזע: הליך זה כולל החלפת מח עצם פגום בתאי גזע בריאים כדי לעזור לגוף לייצר תאי דם בריאים לאחר כימותרפיה או הקרנות במינון גבוה. בדרך כלל מתבצע בלוקמיה ולימפומה
טיפול פליאטיבי: מתמקד במתן הקלה בתסמינים ובשיפור איכות החיים של חולים עם סרטן מתקדם. הוא לא נועד לרפא את המחלה אלא לעזור להתמודד עם השפעתה.
מעקב: עבור סוגי סרטן מסוימים בסיכון נמוך, (למשל: האשכים, הערמונית) במיוחד בשלבים מוקדמים, ניתן להמליץ על מעקב צמוד ללא טיפול מיידי.
טיפול בקרינה, הידוע גם כרדיותרפיה, הוא טיפול רפואי המשתמש בקרינה עתירת אנרגיה כדי למקד ולהשמיד תאים סרטניים או למנוע את צמיחתם. הוא משמש בדרך כלל כחלק מטיפול בסרטן כדי לכווץ גידולים, להקל על הסימפטומים ולשפר את סיכויי הריפוי. ניתן להשתמש בטיפול בקרינה לבד או בשילוב עם טיפולים אחרים כמו ניתוח, כימותרפיה וטיפול ממוקד, בהתאם לסוג ושלב הסרטן.
ישנם שני סוגים עיקריים של הקרנות:
טיפול בקרינה חיצונית: זהו הסוג הנפוץ ביותר, והוא כרוך באספקת קרינה ממכונה מחוץ לגוף המפנה אל הגידול קרני קרינה מדויקות. המטופל אינו מרגיש דבר במהלך הטיפול, הניתן בדרך כלל מדי יום במשך מספר שבועות.
טיפול בקרינה פנימית (ברכיתרפיה): מקור רדיואקטיבי ממוקם ישירות בתוך הגידול או קרוב מאוד אליו. זה מאפשר להעביר מינון גבוה יותר של קרינה לגידול תוך צמצום החשיפה לרקמות בריאות שמסביב. ברכיתרפיה משמשת לעתים קרובות לסוגי סרטן כמו סרטן צוואר הרחם, הערמונית וסרטן השד.
טיפול בקרינה פועל על ידי פגיעה ב-DNA בתוך תאים סרטניים, ומונע מהם להתחלק ולגדול. תאים רגילים מושפעים גם מקרינה, אך הם יכולים לתקן את עצמם טוב יותר מתאי סרטן. המטרה היא למקסם את הנזק לתאי הסרטן תוך מזעור הפגיעה ברקמות בריאות סמוכות.
הבחירה להשתמש בטיפול בקרינה תלויה בגורמים שונים, הכוללים: סוג הסרטן, מיקום הגידול, גודל הגידול (גידולים קטנים יותר עשויים להגיב טוב יותר לטיפול בקרינה), שלב הסרטן, בריאותו הכללית של המטופל ויכולתו לסבול, וטיפולים אחרים.
תכנית הטיפול מותאמת בקפידה לצרכי המטופל, וכוללת הדמיה וסימולציה למיקוד מדויק של קרני הקרינה. האונקולוג קובע את המינון, התדירות ומשך הטיפולים.
תופעות הלוואי השכיחות של טיפול בקרינה כוללות עייפות, שינויים בעור, נשירת שיער מקומית וגירוי באיזור הטיפול. תופעות לוואי אלו הן בדרך כלל זמניות וחולפות לאחר סיום הטיפול. תופעות לוואי חמורות יותר הן נדירות ותלויות באזור המטופל.
הטיפול בקרינה השתפר משמעותית במהלך השנים עם התקדמות הטכנולוגיה, ומאפשר מיקוד מדויק יותר והפחתה של השפעה על רקמות בריאות. גישת הטיפול מותאמת אישית לכל מטופל, במטרה להגיע לשליטה מיטבית בסרטן תוך מזעור תופעות הלוואי.
טיפול רפואי רב עוצמה המשתמש בתרופות כדי למקד ולהרוס תאים סרטניים או להאט את צמיחתם. זוהי אחת מאפשרויות הטיפול העיקריות בסוגים שונים של סרטן וניתן להשתמש בה לבד או בשילוב עם טיפולים אחרים כגון ניתוח, טיפול בקרינה וטיפול ממוקד. תרופות כימותרפיות פועלות על ידי הפרעה ליכולת של תאים סרטניים להתחלק ולהתרבות, ויכולה להינתן בדרכים שונות, בהתאם לסוג הסרטן.
סוגי התרופות:
כימותרפיה תוך ורידית (IV): זוהי השיטה הנפוצה ביותר, שבה תרופות כימותרפיות מועברות ישירות לווריד באמצעות מחט או קטטר. ניתן לתת כימותרפיה IV במחזוריות, עם טיפול ולאחריו תקופת מנוחה כדי לאפשר לתאים בריאים להתאושש.
כימותרפיה דרך הפה: תרופות כימותרפיות מסוימות זמינות בצורת גלולות או כמוסות, אותן המטופלים יכולים לקחת דרך הפה בבית. שיטה זו מציעה יותר נוחות אך דורשת הקפדה על לוח הזמנים שנקבע.
הזרקה תוך שרירית (IM) או תת עורית (SC): תרופות כימותרפיות מסוימות מוזרקות לשריר או מתחת לעור, בדרך כלל במסגרת טיפול רפואי.
כימותרפיה תוך-תקלית: במקרים מסוימים, ניתן לתת תרופות כימותרפיות ישירות לנוזל השדרה, במיוחד כאשר הסרטן התפשט למוח או לחוט השדרה.
כימותרפיה משפיעה על תאים המתחלקים במהירות, הכוללת תאים סרטניים וכן על תאים בריאים בגוף שמתחלקים במהירות באופן טבעי, ולכן היא כוללת תופעות לוואי רבות, בניהן: עייפות, בחילות והקאות, נשירת שיער, אובדן תיאבון, מערכת חיסונית מוחלשת ורגישות לזיהומים, אנמיה, ספירת טסיות נמוכה וכתוצאה מכך נטיה לדימום ולחבורות, פצעים בפה וקשיי בליעה ושינויים בעור ובציפורניים. חשוב לציין שתופעות הלוואי עשויות להשתנות בהתאם לתרופות הספציפיות בהן נעשה שימוש ותגובת האדם.
תרגול גוף-נפש: תרגולים כמו מדיטציה, יוגה וצ'י קונג עוזרים להפחית מתח, לשפר את הרווחה הנפשית ולתמוך בבריאות הכללית.
דיקור סיני: כולל החדרת מחטים דקות לנקודות ספציפיות בגוף כדי לעורר את זרימת האנרגיה. הוא עשוי לסייע בהפחתת כאב ובשיפור איכות החיים.
הומאופתיה: טיפולים הומאופתיים כוללים שימוש חומרים שמאמינים כי הם מעוררים את מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף.
ריפוי אנרגטי: טיפולים כמו רייקי והילינג, מטרתם לאזן את האנרגיה של הגוף ולקדם ריפוי. הם עשויים לעזור עם הרפיה והפחתת מתח.
היפרתרמיה: חשיפת הגוף לטמפרטורות גבוהות כדי "לשרוף" תאים סרטניים. שיטות אלו יכולות להיות מועילות להפחתת תופעות לוואי ושיפור הרווחה הרגשית, אך אין להשתמש בהן כתחליף בלעדי לטיפולים רפואיים מוכחים.
שינויים תזונתיים: דיאטות ספציפיות, כמו דיאטת מזון גולמי, תזונה טבעונית או דיאטה קטוגנית, יכולות לקדם ריפוי ובמקרים מסויימים לטפל בסרטן.
תוספי צמחים: לצמחי מרפא ותוספי צמחים מסוימים יש תכונות אנטי סרטניות.
ויטמינים ומינרלים: יש אנשים הנוטלים מינונים גבוהים של ויטמינים ומינרלים כתוספים, מתוך אמונה שהם יכולים לעזור להילחם בסרטן. עם זאת, צריכה מופרזת של ויטמינים מסוימים עלולה להזיק ואולי לא לספק את היתרונות הרצויים.
ארומתרפיה: שמנים אתריים עוזרים לאנשים מסוימים בהקלה על תסמינים הקשורים לסרטן כמו בחילות וחרדה.
קנאביס ו-CBD: חלק מהאנשים משתמשים במוצרי קנאביס או קנאבידיול (CBD) כדי להתמודד עם תסמינים הקשורים לסרטן.
התמודדות עם סרטן היא אתגר פיזי ונפשי אדיר, אך בבית הבריאות אנו מציעים גישה הוליסטית שמאפשרת לגוף ולנפש להתחזק ולרפא את עצמם בצורה טבעית. הטיפול הטבעי שאנו מציעים כולל שילוב בין תזונה מרפאה, טיפולי גוף-נפש וטיפולים טבעיים מותאמים אישית, שנועדו לתמוך במערכת החיסון, לשפר את איכות החיים ולהעניק תמיכה עמוקה בכל שלבי ההתמודדות עם המחלה.
התוכנית בבית הבריאות מתמקדת בהזנה עמוקה של הגוף דרך תזונה עשירה בנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים, המסייעת להילחם בתאים הסרטניים ולחזק את מערכות הגוף השונות. בנוסף, אנו משתמשים בצמחי מרפא ייחודיים ותרפיות עדינות כמו יוגה, מדיטציה וטיפולי מגע המפחיתים מתח נפשי ומחברים את המטופל לתהליך הריפוי מבפנים.
בין נופי טבע שלווים ומרפאים, המטופלים מקבלים את המרחב והזמן הדרושים לריפוי עמוק, עם ליווי צמוד ומקצועי של צוות מטפלים מנוסה. השילוב בין רפואה טבעית ובין סביבה מרגיעה ושלווה תומך בתהליך ההבראה, מחזק את הגוף ומאפשר לנפש לנוח ולהתחזק.
בית הבריאות מזמין אתכם לקחת חלק במסע ריפוי טבעי, המשלב בין גוף ונפש ומעניק למטופלים את הכלים להחלים בצורה הוליסטית ועמוקה – עם אהבה, תמיכה והקשבה.
הישארו מעודכנים עם התכנים החדשים שלנו – הרשמו לקבלת עדכונים
לצ׳אט WA
