הפסיכולוגיה של התזונה | אכילה רגשית | למה אוכלים

מדוע הגוף נדרש למזון?

הגוף נדרש למזון המזין את התאים המקיימים את סדר הפעולות לקיום החיים וכאמצעי לבניית תאים וחומרים כימיים המאפשרים את המשך הקיום לאורך שנים. גוף אנושי נדרש למגוון של מרכיבים לצורך קיומו ואלו הם אותם המרכיבים שמאז בריאת העולם והאדם היו זמינים וקלים יחסית להשגה. הגוף הוא תוצר התפתחותי יעיל וחסכני, אשר נועד לקבל את שזמין בדרך הקלה יחסית להשגה ולאורך רוב חייו. חומרים רבים הגוף יודע ליצור מאבני הבניין שמקבל מהמזון והסביבה, מבלי שנדרש לקבל אותם ישירות מבחוץ.

לדוגמא מספר מרכיבים סביבתיים הכרחיים לקיומו והמשך התפתחותו של הגוף האנושי:

חמצן הזמין בכל אזורי המחייה המיושבים בכדור הארץ.
אור שמש הזמין ברוב עונות השנה וגם באזורים שיש בהם מיעוט של שמיים כחולים, ניתן ליצור מספיק ויטמין D על-ידי חשיפה ממושכת יחסית בימים בהירים.

מהם המרכיבים התזונתיים שהכרחיים לקיומו והמשך שגשוגו של הגוף לאורך שנים?

חומצות שומן חיוניות. זמינות ללא כל קושי מזמן היותו של האדם צייד ולקט. בעלי-חיים בטבע ניזונים בשרשרת המזון מצמחים רבים עתירי אומגה 3 ובזמן שבני האדם צדו בעלי-חיים החיים בטבע, או גנבו ביצים והשתמשו בתוצרי בעלי-החיים קיבלו שפע רב של חומצות שומן רב בלתי רוויות אשר חיוניות מסוג אומגה 3 ו-6. מלבד שתי חומצות שומן אלו, הגוף יודע להרכיב מהן את כל שאר חומצות השומן החיוניות לקיומו התקין והבריא של כל תא. חומצות שומן בין היתר משמשות כאבני בניין לכל הורמון בגוף, כל מעטפת של תא ובלעדיהן אין כל אפשרות לקיומם של החיים.

חלבונים, זמינים בכל צמח, זרע ומזון מן-החי. מתוך עשרות סוגי חומצות אמינו, הגוף נדרש רק ל-9 (histidine, isoleucine, leucine, lysine, methionine, phenylalanine, threonine, tryptophan, and valine) מהמזון והן קלות מאוד להשגה כל עוד יש מספיק מזון זמין לאורך השבוע. חומצות אמינו אלו מאפשרות לגוף כמו בלגו לחבר אותן באינספור שרשראות ודרכים ובכך ליצור את כל מגוון התאים ומאפייני התפקוד השונים בכל מערכת. חומצות אמינו אלו מאפשרות כל תהליך של ריפוי, התחדשות, בנייה והתחדשות, צמיחה וגדילה והישרדות לאורך עשרות של שנות חיים.

פחמימות, אינן חיוניות כאמצעי ליצירת אנרגיה, על אף שהן מקור זמין, קל לשימוש ולרוב נחשק עקב המתיקות והעדפתו של המוח לסוכרים פשוטים ומרוכזים. לא ניתן להגדיר את הפחמימות כמרכיבים הכרחיים לקיומו ושגשוגו של הגוף, על אף שהן אינן מפריעות ומשתלבות ממקורות צמחיים ובריאים כחלק מתזונה מאוזנת ובריאה לאורך כל החיים.

ויטמינים ומינרלים הם מרכיבים שהגוף תלוי בהם לצורך קיומו ותפקודיו הבסיסיים. ללא מאגר זמין של מינרל הברזל חלבון ההמוגלובין נושא החמצן עשוי שלא למלא את תפקידו ובכך עשוי להיגרם גם מוות או קודם לכן קריסת מערכות. ללא ויטמין B12 המסרים המועברים אל המוח וממנו לשאר הגוף עשויים שלא להתקבל או להשלח בקידוד שגוי. במצב שכזה אדם עשוי להשתגע לגמרי ואף להיפגע באופן בלתי הפיך. כפי שציינתי קודם לכן, הגוף יצר תלות במרכיבים אשר היו מאז ומתמיד זמינים וקלים להשגה. רוב הויטמינים והמינרלים זמינים בקלות רבה להשגה באמצעות תזונה מגוונת ועשירה.

נוגדי חמצון בדומה לפחמימות אינם נחשבים למרכיבים חיוניים אשר הגוף תלוי בהם לקיומו. על אף שאינם חיוניים הם יכולים לשמש כמערכת חיסונית ועזרה רבת עוצמה לתהליכים המשלבים ריפוי, צמיחה והתמודדות יעילה יותר של מערכת החיסון.

לסיכום: הגוף נדרש לאבני בניין מגוונות כדי ליצור באמצעותן תאים ומערכות מתפקדות לאורך שנים. עקב שימוש הגוף באבני בניין אלו והשחיקה המתמדת, הגוף נדרש לקבל אותן מדי 48-24 מחדש בכמות קטנה כדי להמשיך ולבנות תאים חדשים במקום מליוני התאים שמתים מדי יום.

מדוע אוכל מפעיל אותנו רגשית?

רגשות מתעוררים למשל ברגעים שבהם אנו במצוקה, חסך או התרגשות. אוכל אינו מעורב בתהליכי בריאים של עיבוד והתמודדות עם רגשות, אך הוא קשור באופן ישיר לביטחון והישרדות.

כאשר המוח במצוקה וכתוצר לוואי מתעורר מנגנון 'הלחם או ברח', האוכל הזמין וריבוי הפחמימות שבו משדרים למוח שהכול בשליטה, אפשר לכבות את האזעקות ולהירגע. מזה מליוני שנות התפתחות, השגת מזון היתה להישג המבטיח את ההישרדות של האדם הבודד וצאצאיו. טקס האכילה הפראי ביותר של הציידים והלקטים היה לטקס מרגש וחגיגה של הישרדות מובטחת ליממה הקרובה וזו שלאחריה. השגת המזון ואכילתו היו להישג שלאחריו היה ניתן להירגע ולנוח או להתפנות לכל מה שמתחשק ללא צורך במאמץ, ציד, טיפוס על עצים ותחרות להשגת מזון לפני בעלי-חיים ובני-אדם אחרים.

כיום בתרבות השפע וכמות המזון החולנית שזמינה בכל בית ושכונה, המוח עדיין חי במציאות שבה מזון אינו תמיד זמין ושכל הזדמנות לאכילה היא חגיגה של הישרדות, ביטחון וניצחון על אחרים/הטבע. 99% ואף יותר מהאנשים במדינות המופתחות והמערביות, גם מאלו שנחשבים לעניים יחסית, המזון זמין בשפע ובזול. האוכל מעורב בטקסים חברתיים, חגים, טקסים משפחתיים יומיומיים, מקומות העבודה ולמעשה בכל מקום והקשר בחייו של האדם הממוצע. מכיוון שמקובל לאכול יותר מאשר שמקובל לסרב, מרבית האנשים חשים ביטחון ונרגעים מספר פעמים בכל יום על-ידי טקסי האכילה המזדמנים. מכל הסיבות האמורות ונוספות שתוכלו לחשוב עליהן באותם הקשרים, רוב המזון הנאכל אינו עבור הגוף, אלא עבור השגת ביטחון הישרדותי מזויף (אין כל חשש לאי-זמינות של המזון בשבועות והחודשים הקרובים, לבטח לא מחר ומחרתיים), חיזוק ההפרשה של חומרים כימיים מסוימים במוח וכאמצעי התמודדות עם רגשות שאין ברצוננו להתאמץ ולהכיר או ולהִתְיַדֵּד עמם.

האם אתם מבינים טוב יותר מדוע קשה לנו להתמודד עם שינויים בתפריט?

המוח מתרגל למוכר, הבטוח והמשביע. במשך עשרות של שנים אנו מתרגלים לאכול מזונות מרוכזים בסוכר (גרוע לרוב), שומנים (מהסוג הגרוע ביותר) וחלבונים (בכמות כפולה ומשולשת מזו שאנו באמת צריכים) ופתאום אנו מבצעים שינוי לתזונה מדויקת, שאינה בזבזנית ושוחקת, המאפשרת לגוף לקבל בדיוק את שצריך ויותר מכך, אך לא בשפע המוגזם והמרוכז בדומה לבעבר. המוח מתנגד לכך! המוח חש שאנו מקצצים לו ללא הצדקה! הרי השפע המוגזם עדיין זמין ובהושטת יד. האם יש סיבה מוצדקת לכך שאנו צורכים מחצית ואף שליש מכמות האנרגיה והחומרים (על אף שהם מיותרים) שצרכנו קודם לכן? המוח 'נעמד על הרגליים האחוריות' ודורש את הכמויות הקודמות, המזון המוכר והבטוח. קשה להבין זאת, אך לתפיסתו של המוח כל עלייה במשקל היא ברכה ותוספת למאגרי השומן לקראת שנת בצורת או תקופה שבה לא יהיה מזון זמין בסביבה. הגוף נאבק לשמור את המשקל העודף כדי לשמש אותנו בימים נוראיים אלו שבהם לא יהיה מזון זמין במשך שבועות וחודשים.

אל תצפו מהמוח לשתף פעולה עם השינויים.
ציפייה זו נתונה לאכזבה ולכשל בתהליך השינוי המבורך.

עליכם ללמוד כיצד להעביר את המסר מהמוח הרציונאלי שלכם אל החלקים הפרימיטיביים ושנתונים לכוחות ההישרדות הדומיננטים שבהם. להבהיר שאין חשש למחסור במזון ושאתם בשליטה מלאה. שאתם בוחרים במזון ההכרחי ליממה הקרובה ושאין כל צורך ליותר מכך. המסר יעבור רק בתנאי אחד והוא שאתם תהיו משוכנעים בעצמכם באמת זו ושלא יהיה לכם ספק שזאת אכן 'האמת' שמבוססת על המציאות האובייקטיבית והסובייקטיבית האישית שלכם. אם אתם לא תהיו משוכנעים, המוח שלכם ימשיך לעורר בכם ספק ולעודד אתכם לחזור להרגלים הקודמים, הזולים, הנחותים ושתאבדו שוב שליטה בתהליך ההזנה הראוי, המזין, המבריא והנעים שבגופכם.

כמה הגוף צריך כדי להתקיים ולהתפתח?

התשובה לשאלה זו עשויה להשתנות בין גיל הינקות לתקופת ההתבגרות ועד גיל הזקנה. באופן עובדתי המבוסס מדע וביולוגיה פשוטים להבנה, בוגרים מעל גיל 25 ועד גיל 70 נדרשים לארוחה יחידה ומרוכזת ביממה עד 48 שעות ובמקרים מיוחדים שתי ארוחות בלבד במשך כל 48-24 שעות.

אנשים שונים מוכנים להישבע שהם רעבים בזמן שהם בסך-הכול מחפשים את הפיתרון המקובל שאליו התרגלו (ויש שיגידו התמכרו) לאכול משהו בכל פעם שהם עצבניים, עצובים, שמחים, בודדים או מרגישים כל רגש שאינם יודעים או מסוגלים להכיל. מוח הנמצא במתח חיובי או שלילי עשוי לגרום לאדם הנאה רבה וסיפוק או כמו שעושים ילדים באופן טבעי – לצאת ולרוץ, לשחק ולפרוק את המתח החיובי או השלילי בצורת תנועה ומשחק. מבוגרים שאינם משחקים או פורקים מתח באמצעים תנועתיים עשויים למצוא במזון את הפיתרון הזמין, הזול, הקל והיעיל להפגת המתח, גם אם בדרך שמוסיפה לעודף המשקל, מכבידה על הלב וכלי-הדם, מעודדת תחלואה ומזיקה לבריאות. הפיתרון המהיר והמרגיע מבחינה רגשית שווה למרבית האנשים על חשבון העמסת המזון המיותר עבור הגוף. ואתם? האם אתם מוכנים לזהות את הצורך האמיתי של הגוף במזון ולוותר על האכילה שאינה מקדמת את הפיתרון, אלא רק צוברת ודוחה עוד ועוד בעיות לעתיד הרחוק יותר?