קוליטיס | ריפוי מוחלט | טיפול טבעי | תזונה | בזמן התקף | שיקום מסכנת חיים

היום הראשון: כשהגעתי לתובל בקושי יכולתי לעלות מדרגות. ללכת יכולתי רק בקצב צב כמה צעדים ואז הייתי קורסת לישיבה מעולפת לכמה דקות טובות. הליכת בוקר של 10 דקות מוטטה אותי למיטה ליום שלם.

ביום השני: יצאתי להליכת בוקר נינוחה ברחבי תובל עם הקבוצה כולה. לאט לאט לאט. אחרונה, בסוף הטור, בפער גדל והולך מהקבוצה, אבל שם.

ביום הרביעי: השתתפתי בהליכת הבוקר ובשיעור יוגה.

ביום החמישי: השתתפתי בהליכת הבוקר כבר עם כולם בקצב שלהם, ובצהריים הלכתי על חבל לא פחות ולא יותר…. לא משנה שאחרי זה אני גמורה במיטה לחצי יום.

ביום השישי יצאנו להליכה של שעה וחצי בין הרים ובין סלעים. בחצי השעה האחרונה פשוט נגמר לי הכוח, התיישבתי על האדמה והרגשתי שאין סיכוי ששום דבר בעולם יצליח להזיז אותי עכשיו. אוספים אותי המלאכים ברכב ויאללה למיטה.

ביום ה-10 נוסעת עם כולם לחצי יום עבודה בשדה ובוסתן אורגני טבעי. הולכת הרבה בשדות, יושבת הרבה על האדמה. בסוף היום גמורה ברמות שאני לא מכירה. מבלה במיטה עד למחרת בערב.

יום 12: הליכה, יוגה, גלגולים וקפיצות עדינות בדשא והליכה על חבל.

יום 14: טיול לגולן אחרי שבוע של גשמי ברכה (אמצע ינואר), הליכה של 10 ק”מ בטבע, עליות וירידות, טבילה מרעננת בנחל זורם של מי גשמים קפואים. אני חלשה אך מאושרת. הכל ירוק. הפער בין הראש לגוף ניכר. חוזרת מהטיול מאושרת מההישג ומהמסוגלות. מבלה יומיים במיטה, גמורה. עושה רק הליכות בוקר, יוגה וצ’י קונג. מרגישה שהבטריה התרוקנה לי.

יום 17: קמה דלוקה מהמנוחה. עושה הליכה, צ’יקונג, פילאטיס, יוגה. מאושרת.

יום 18: גמורה. מוצאת שכשהגוף גמור התודעה במצוקה. הרבה הצקות של המיינד, תבניות ישנות צפות ועולות. שיחה עם אלירן וסשן פסיכותרפיה מאוד עוזרים ומציידים אותי בכלים. אני גדלה.

שבוע 3: ריצות קלות – כמה דקות בכל פעם, קפיצות, מתיחות עדינות עם אלירן. הוא מציע לי להקדיש 3 שעות ביום לפעילות גופנית. לעבור דרך הכאב ולא לקפוא בתוכו (בעקבות ענייני פחדים מכאב ריאות). לעבוד עם הנשימה להוציא הרבה להכניס מעט.

שבוע 4: אימוני אינטרוולים (אני… שמעולם לא עשיתי כאלה אימונים)..

שבוע 5: ריצה שבסופה חווה כאבי ברכיים וגב תחתון. בהלה עמוקה ורצון לעצור מידית כל פעילות ולקפוא. אלירן לא מוותר לי. מדבר על ניוון הגוף והצורך להמשיך ולא להיבהל מהכאב. והאמת שלא כזה כואב, אני רק עוצרת בדגדוגי הכאב הראשוני בחרדה ממה שעלול לקרות ולא ממה שיש כרגע. מדהים, מבינה שאני שומרת על הגוף בניילונים, כמו האנשים האלה שקונים סלון ויושבים עם הניילונים שלא יהרס.

בשבועות הבאים אני לומדת שיש ימים של כאבי ברכיים וגב תחתון, יש ימים של חולשה והישארות במיטה, יש ימים של כוח חייתי. הכל משתנה על בסיס רגעי, הכל עובר וחולף, הכל בתנועה כשאני בתנועה (וגם כשלא).

אלירן מנפץ את רעיון הקפיאה במקום שטיפחתי בעמל רב במשך שנים רבות. בעבר כשעשיתי יוגה 4 חודשים 4 פעמים בשבוע והרגשתי כמו חיה רעה ופתאום נהיה כאב גב בלתי נסבל, נעלבתי, ומתסכול הפסקתי כל פעילות לשנתיים. הוא אמר לי: “מה פתאום מיכל? אם כואב הגב אז עובדים על ירכיים, שוקיים, זרועות, אם כואבות הברכיים אז עובדים על בטן, ידיים צוואר…” טריוויאלי? לחלק זה ברור מאליו, אך עבורי היה הקונספט לא פחות ממהפכני.

שבוע 13: סשן אינטרוואלים אתגרי במיוחד של 45 דקות. טיול של 5 שעות בהרי כרמל.

שבוע 14: סיימתי ריצה הכי ארוכה שרצתי אי פעם ברצף כ-4 ק”מ, משם סבב של 10 דקות מכשירים (כפיפות בטן ומתח).