אלירן דה-מאיו » דף הבית > תזונה נכונה >
המושג “דם חומצי” אינו מדויק מנקודת מבט פיזיולוגית. לגוף יש מערכת מורכבת של מאגרים ומנגנוני ויסות לשמירה על איזון pH מבוקר ומדויק בדם. ה-pH של הדם נשמר בדרך כלל בטווח מצומצם של 7.35 עד 7.45, שהוא בסיסי.
למזונות אין כמעט בכלל השפעה על החומציות או הבסיסיות הכללית של הדם והגוף. כאשר אנו מדברים על החומציות או הבסיסיות של מזונות, אנו מתייחסים לעומס הכליות הפוטנציאלי שלהם (PRAL) או להשפעתם על מאזן החומצה-בסיס של הגוף לאחר עיכול וחילוף חומרים.
הרעיון מהדהד בעוצמה עקב היותו מוזכר בספרות ‘הבריאות הטבעית’. נוצרה טעות מבלבלת ומטעה שמזון חמוץ מעודד חומציות בגוף ובדם, זאת מבלי לקחת בחשבון שהסיבות להעלאת או הורדת רמת ה-PH בדם תלויות בגורמים אחרים.
אין לי כל ספק שאם הרברט מ. שלטון היה בחיים, היה מבהיר את הבלבול אשר נוצר עקב פרשנויות שגויות של מובילי דרכו.
הגורמים העיקריים שמשפיעים במידה זו או אחרת על רמת ה-PH, הינם החלבונים והמינרלים שבמזון. מינרלים מרכזיים שמעודדים רמת PH נמוכה וחומצית הינם: גופרית, זרחן וכלוריד.
גופרית: תרכובות המכילות גופרית יכולות ליצור חומצה גופרתית במהלך חילוף החומרים. מזונות העשירים בחומצות אמינו המכילות גופרית, כמו ציסטאין ומתיונין, יכולות לתרום לעומס החומצות בגוף. חלבונים מהחי, כולל בשר, דגים ומוצרי חלב, הם בדרך כלל מרוכזים יותר מאשר מזונות צמחיים בחומצות אמינו המכילות גופרית.
זרחן: מרוכז במיוחד במזונות מעובדים ומשקאות קלים ובריכוז גבוה עלול להגביר את עומס החומצות בגוף עקב חילוף החומרים הכולל פוספט.
כלוריד: מינרל המצוי במלח (נתרן כלורי) ובמזונות שונים.
חילוף החומרים של חלבונים גורם בכל המקרים להיווצרותם של תוצרי לוואי חומציים בגוף. כאשר חלבונים מתפרקים, הם משחררים תרכובות המכילות חנקן. פירוק של חומצות אמינו מסוימות יכול להוביל לייצור חומצה גופרתית וחומרים חומציים אחרים.
לחלבונים יש עומס חומצות כליות פוטנציאלי גבוה יותר (PRAL) בהשוואה לאבות מזון אחרים, כגון פחמימות ושומנים.
חילוף החומרים של חלבונים מייצר תוצרי לוואי חומציים שונים, כגון חומצה אורית וחומצה זרחתית. תרכובות אלו יכולות לתרום לעלייה בחומציות הכללית.
חומצות אמינו מסוימות, כמו מתיונין וציסטאין, מכילות גופרית. במהלך חילוף החומרים של חלבון, הגופרית הופכת לחומצה גופרתית, שעלולה להגביר את החומציות בגוף.
העומס הכליות הפוטנציאלי מבוסס על הערכת העומס החומצי או הבסיסי שיש למזון מסוים על הכליות לאחר חילוף החומרים שלו בגוף. זהו מדד לפוטנציאל של מזון להגדיל או להפחית את חומציות השתן.
ערך ה-PRAL של מזון מחושב על סמך תכולת רכיבי התזונה שבו, במיוחד חלבון, זרחן, אשלגן, סידן ומגנזיום. חומרים אלו משפיעים על שאריות החומצה או חומרי הבסיס המיוצרים בתהליך חילוף החומרים ועיכול המזון.
בשרים (בקר, חזיר, עוף)
דגים ופירות ים
מוצרי חלב (חלב, גבינה, יוגורט)
ביצים
קטניות (שעועית, עדשים, חומוס)
דגנים (חיטה, שיבולת שועל, אורז)
אגוזים וזרעים (למעט שקדים)
מזון מעובד עשיר בסוכר מוסף ופחמימות מזוקקות
משקאות קלים ומשקאות אנרגיה
פירות (למעט חמוציות ושזיפים)
ירקות (במיוחד עלים ירוקים, ברוקולי, סלרי, גזר)
שקדים
מוצרי סויה (טופו, טמפה)
למרות שעגבניות נחשבות לחמוצות בטעמן, ההשפעה שלהן על הגוף היא בסיסית. עגבניות מכילות חומצת לימון וחומצה מאלית, אך לאחר פירוק כלל החומרים שבהן, הן תורמות מינרלים בסיסיים כמו אשלגן ומגנזיום ובכך תורמות ליצירת בסיסיות יותר מאשר חומציות.
מזונות בעלי עומס חומצות כליות פוטנציאלי גבוה כוללים מזונות מרוכזים בחלבונים מהחי (בשר, דגים, עופות, ביצים ומוצרי חלב) ומזונות מעובדים המרוכזים בסוכרים ופחמימות מזוקקות.
מזונות אלו מגבירים את היווצרות החומצות בגוף בשל הרכב וכמות חומצות האמינו והרכב המינרלים שבהם.
ירקות סולניים – מומלצים או מסוכנים?
למדו על היתרונות והסכנות של ירקות סולניים ועגבניות לעידוד או מניעת דלקת פרקים, פגיעה בבלוטת התריס וכל המחקרים העדכניים בנושא.
הישארו מעודכנים עם התכנים החדשים שלנו – הרשמו לקבלת עדכונים
לצ׳אט בוואטסאפ
