פוסט טראומה PTSD

מהי הפרעת דחק פוסט-טראומטית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מהווה אחת ההפרעות הנפשיות המשמעותיות והמורכבות ביותר, אשר נחשבות לחלק בלתי נפרד ממערך ההפרעות הנפשיות שנוצרות בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים. PTSD משפיעה עמוקות על הפרט, משפחתו ועל החברה בכללותה, כאשר ההבנה והטיפול בה מהווים אתגר משמעותי בתחום הבריאות הנפשית.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית מוגדרת בהקשרים קליניים כהפרעה נפשית הנגרמת מחשיפה לאירוע טראומטי, שגורם לעומסים רגשיים ופסיכולוגיים חריפים. האירועים הטראומטיים יכולים לכלול מלחמה, תאונות חמורות, פיגועים, תקיפות מיניות, אלימות במשפחה או אסונות טבע. ההפרעה מתבטאת בתסמינים קשים ומתמשכים המשפיעים על תפקודו היומיומי של הפרט ועל איכות חייו.

ההגדרה הרשמיות של PTSD נכללת במדריך האבחנה והסטטיסטיקה להפרעות נפשיות (DSM-5) של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, שבו מוגדרים הקריטריונים האבחוניים להפרעה. PTSD מתאפיינת בארבע קטגוריות עיקריות של סימפטומים: חוויות טראומטיות חוזרות, הימנעות ממקומות או מצבים המזכירים את הטראומה, שינויים במצב הרוח ובהתנהגות, ותגובת יתר פיזיולוגית במצבי סטרס.

תיאוריות בסיסיות להבנת PTSD

תיאוריה ביולוגית

התיאוריה הביולוגית מתמקדת בשינויים הפיזיולוגיים והנוירולוגיים שנגרמים כתוצאה מחשיפה לטראומה. מחקרים מראים כי טראומה יכולה להשפיע על מבנים מוחיים כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס, המשמשים לעיבוד רגשות וזיכרונות. בנוסף, שינויי פעילות במערכת ההורמונלית, כגון הגברת פרשת הקורטיזול והנוראדרנלין, תורמים לתסמינים הפיזיולוגיים של PTSD כמו תפרצות חרדה ודופק מואץ.

תיאוריה פסיכולוגית

התיאוריה הפסיכולוגית, ובעיקר גישות טיפוליות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ו-EMDR (עיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים), מדגישה את התפקיד של התפיסות המנטליות והרגשיות בתהליך הפיתוח וההחמרה של PTSD. הטראומה יוצרת דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים, כגון מחשבות טורדניות, הימנעות ממצבים מזכירים, ופחדים בלתי נשלטים, אשר מחזיקים את ההפרעה במצב קיים.

תיאוריה חברתית-תרבותית

התיאוריה החברתית-תרבותית בוחנת את ההשפעות החברתיות והתרבותיות על ההתפתחות והחווייה של PTSD. גורמים כמו תמיכה חברתית, תרבות האירועים הטראומטיים, והנורמות החברתיות לגבי ביטוי רגשי יכולים להשפיע על עוצמת ההשפעה של הטראומה ועל היכולת של הפרט להתמודד עימה. התמיכה המשפחתית והקהילתית נחשבת לגורם מכריע בהתמודדות עם PTSD ובהצלחת תהליך השיקום.

תיאוריה התפתחותית

התיאוריה ההתפתחותית מתמקדת בהשפעות הטראומה על ההתפתחות האישית לאורך החיים. טראומה שחווה אדם בילדות יכולה להשפיע על התפתחות מערכות היחסים, היכולת להתמודד עם רגשות ולבנות זהות אישית. PTSD אצל מבוגרים שנפגעו בילדות יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות מהתסמינים אצל אלו שחוו טראומה במבוגרות.

התסמינים הקליניים של פוסט טראומה

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מהווה אחת ההפרעות הנפשיות המורכבות והמשפיעות ביותר, הנובעות מחשיפה לאירועים טראומטיים קיצוניים. ההבנה של התסמינים הקליניים של PTSD היא חיונית לאבחון מדויק, טיפול יעיל ותמיכה הוליסטית במטופלים. פרק זה מתמקד במבנה ובתפקוד של התסמינים הקליניים של PTSD, תוך התמקדות בקבוצות הסימפטומים המרכזיות כפי שהוגדרו במדריך האבחנה והסטטיסטיקה להפרעות נפשיות (DSM-5) של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.

מבנה התסמינים הקליניים של PTSD

ה-Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition (DSM-5), מסווג את התסמינים של PTSD לארבע קטגוריות עיקריות: חוויות טראומטיות חוזרות, הימנעות, שינויים במצבי הרוח ובהתנהגות, ותגובות פיזיולוגיות חריפות. כל קטגוריה מכילה תסמינים ספציפיים המשלימים זה את זה, ויחד הם יוצרים את התמונה הקלינית המלאה של PTSD.

1. חוויות טראומטיות חוזרות (Intrusion Symptoms)

חוויות טראומטיות חוזרות כוללות תסמינים של חזרה בלתי רצונית של האירוע הטראומטי דרך זכרונות מטרידים, פלאשבקים וחלומות רודפים. מטופלים עשויים לחוות תחושות חוזרות ונשנות של האירוע כאילו הם מתעוררים מחדש לאותו רגע, דבר שמוביל לחרדה, פחד וסבל נפשי.

• זכרונות חוזרים: מחשבות בלתי רצוניות וחוזרות על האירוע הטראומטי.
• פלאשבקים: חוויות פיזיות ורגשיות שמזכירות את האירוע באופן חזותי או תחושתי.
• חלומות רודפים: לילות מלאים בזכרונות מטרידים של האירוע הטראומטי.

2. הימנעות (Avoidance Symptoms)

הימנעות מתבטאת בניסיון להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע הטראומטי, כולל מחשבות, רגשות, אנשים, מקומות או פעילויות. התסמינים הללו מכוונים להפחתת החשיפה לטריגרים שעלולים לעורר מחדש את הזכרונות הטראומטיים.

• הימנעות מחשבתית: מניעת מחשבות ורגשות הקשורים לאירוע.
• הימנעות התנהגותית: הימנעות ממקומות, אנשים או פעילויות המזכירות את הטראומה.

3. שינויים במצבי הרוח ובהתנהגות (Negative Alterations in Cognition and Mood)

שינויים במצבי הרוח ובהתנהגות כוללים תסמינים של שינוי במחשבות ובתחושות, כגון תחושת ריקנות, חוסר תקווה, ואובדן עניין בפעילויות שאיפשרו בעבר הנאה. בנוסף, מטופלים עשויים לחוות תחושות אשמה, בושה ונטייה להתרחק מאחרים.

• מחשבות שליליות: תפיסות פסימיות לגבי עצמם או העולם.
• תחושות קשות: תחושות אשמה, בושה, ריקנות וחוסר משמעות.
• קושי בזיכרון: קשיי ריכוז והפרעות בזיכרון.
• חוסר עניין בפעילויות: אובדן עניין בתחביבים, קשרים חברתיים ופעילויות יומיומיות.

4. תגובות פיזיולוגיות חריפות (Alterations in Arousal and Reactivity)

תגובות פיזיולוגיות חריפות כוללות סימפטומים של עייפות יתר, תחושת התרגשות מתמדת, תגובות יתר למצב חירום, וקושי להירגע. התסמינים הללו מתבטאים ברמות גבוהות של מתח פיזי ונפשי, שמקשות על המטופל לתפקד בצורה נורמלית בחיי היומיום.

• התרגשות יתר: תחושות של עייפות, קשב מוגבר, ומודעות סביבתית מוגברת.
• תגובות יתר: תגובות חזקות למצב חירום או לגירויים בלתי צפויים.
• קושי להירגע: קשיי נשימה, הלב פועם מהר, ועייפות נפשית וחיצונית.
• התנהגויות לא מתוכננות: התפרצויות כעס, התנהגויות מסתכנות וחוסר יכולת לשלוט ברגשות.

השפעה על התפקוד היומיומי

הזכרונות החוזרים והפלאשבקים יכולים לשבש את התפקוד היומיומי, לגרום למטופל להיות במצב של אי-רגיעה מתמדת ולהקשות על ביצוע מטלות פשוטות. הימנעות מכל מה שמזכיר את הטראומה יכולה להגביל את התנועה החברתית והמקצועית של המטופל, לגרום לבידוד ולתחושת בדידות.

השפעה על מערכות יחסים

השינויים במצבי הרוח ובהתנהגות, כמו תחושת ריקנות ואובדן עניין, יכולים להשפיע לרעה על מערכות היחסים של המטופל. תחושת אשמה ובושה עשויה להוביל למתח ולריחוק מהמשפחה והחברים, והתגובות הפיזיולוגיות החריפות יכולות לגרום לקונפליקטים ולהבנה לא נכונה מצד הסביבה הקרובה.

השפעה על הבריאות הכללית

תגובת יתר פיזיולוגית מתמדת יכולה להוביל לשחיקה גופנית ונפשית, לגרום לבעיות שינה, מחלות לב, ולהפרעות תזונתיות. חוסר יכולת להירגע ולהפחית את רמות הסטרס עלולה להוביל להחמרה במצבים רפואיים קיימים ולהגביר את הסיכון להתפתחות מחלות נוספות.

המלצות להתמודדות עם פוסט טראומה